tag:blogger.com,1999:blog-66216258385187513872024-02-19T09:17:20.483+02:00- - - על המערכת המשפטית - - -- - - - - - - - - _ _ _ . . . _ _ _ - - - - - - - - - זה מה יש - - - - - - - - - _ _ _ . . . _ _ _ - - - - - - - - ---- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.comBlogger18125tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-88860115487311521452022-09-22T15:36:00.001+03:002022-09-22T21:55:14.479+03:00צל של אמת<div dir="rtl" style="text-align: right;">היה פוסט קודם, ”גם זה יש“, שהתייחס לסרט ”צל כבד“, וכבר שם ציינתי שיש לא מעט שניתן להתייחס אליו שם.
<br /><br />
בפרט נוכח פסה״ד המתקרב במשפט החוזר קיים מה שנראה שיש מקום לזכותו בהתייחסות מעבר לזו המצומצמת ביותר שבפוסט האמור.
<br /><br />
- ניסיתי להעלות תגובה ב-YouTube אבל היא נמחקה. - הדבר הבולט ביותר לדעתי בסרט הוא שבשום מקום הגיבורה לא מישירה מבטה למצלמה ומודיעה לצופים שאין לה דבר וחצי דבר עם הרצח המיוחס לה. אם אמנם כטענתה וטענת פרקליטיה לא היא שביצעה את המעשה, - אז צריך להיות קל מאד דווקא להבהיר ולומר את הדברים במסגרת הסרט המתמשך האמור, - שאינו בדיוק דחוס בפרטים רבים באפן הדורש או העשוי לדרש מיוצרו - עידו הר - לוותר על רכיבים אפשריים מפאת קוצר הזמן שם, - לא כל שכן אם המדובר בנקודה המרכזית ביותר שהתחושה היא של התחמקות ממנה.
<br /><br />
- נוכח היחסים הטובים בין קרבצ׳נקו לבין הר שקל מאד להבחין בהם במסגרת הסרט קל להניח שהעדר הנזכר לעיל אינו אלא מתוך הבנה והסכמה ביניהם. - למה? לא נראה מסובך במיוחד, - ראו גם הערה שבסיום כאן.
<br /><br />
אבל בכ״א בפרט קיימת נקודה אחת (- או אולי תגדירו את זה כשתיים, - לא משנה) שעשויה למשך את תשומת הלב: - חבני <span style="font-size: 8pt;">(- ”א.ח.“)</span> עבר כידוע בדיקת פוליגרף. קרבצ׳נקו אומרת בסרט: ”הוא יכול לעבר פוליגרף, הוא יכול לשקר בלי למצמץ. הלב שלו לא דופק מזה שהוא משקר. הלחץ שלו לא עולה.“.<br />
<br />
</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.blogger.com/video.g?token=AD6v5dzbilGHe1HF7mBsAOwnBZAWnIgL3AfGbngqP9ZpBNsnMKPfD9dk0lAxS5HfhbaqDf31KZBW783dG0Y3hY1J4w' class='b-hbp-video b-uploaded' frameborder='0'></iframe></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />כדאי לשים לב למה שנאמר שם. (ראו וידאו נוסף בסיום) לדבריה (בהמשך לאחרונים, בערך אחרי חצי דקה) ע״פ אבחנה פסיכיאטרית ”אין לו בעיה לשקר“, - אבל כמובן שקיים הבדל מהותי וגדול בין מי ש-”אין לו בעיה לשקר“ - כדבריה, - לבין מי שהפוליגרף לא יאבחן את שקריו. אולי בצפייה בסרט בזמן אמת קל להחמיץ אבל בפעל אין קשר. הקריין בהמשך מנסה לגבות את הדברים, - כדאי לשים לב שגם הוא אינו מעז לומר יותר מאשר ”אבחנה זו עלולה הייתה להטיל ספק משמעותי בתוצאות הבדיקה“. - אבל ”אבחנה זו“ ידועה לו, - אם יש בה כדי להטיל ספק ממשי הלכה למעשה אז הוא היה צריך להיות מסוגל לומר משהוא יותר מ-”עלולה“.
<br /><br />
- אבל חשוב יותר: - אם יש בדברים ממש, - (ובדברים שאזכיר בהמשך) אז ניתן היה לצפות, אם הסרט אמור להיות רציני ולא רק לעסק בתמונות נוף מערבות אוקראינה ובמצוקותיה של הדמות המרכזית בו, - שיוצגו במסגרתו לעניין זה דברים של איש מקצוע שיגבה את הטענות הרלוונטיות. ניתן להעריך בקלות שכזה לא ניתן היה למצא. - שאף אדם רציני לא היה טוען בפומבי את הטענות שיעמידו את הדברים הנטענים באור שהר או קרבצ׳נקו חפצים בו.
<br /><br />
- בנוסף - בהמשך להתייחסות לנזכר לעיל נעשה נסיון במסגרת הסרט מייד לאחר מכן להצדיק את סירובה של קרבצ׳נקו להיבדק בעצמה בפוליגרף בטענה לחוסר-אמינות של הבדיקה עקב מחלתה הנפשית. גם כאן באותה המידה מוזרה אי-ההידרשות לאיש מקצוע או מומחה מוסמך אשר מפיו יוכלו הצופים לשמע אודות המצב האמור, ככל שקיים כזה, - ואודות סבירות הנטען לעניין הסירוב לבדיקה. - כמובן שכאשר מצטרפים הדברים לעניין הטענות הן בעניין בדיקתו של חבני והן בעניין סירובה של בת זוגו לשעבר לאותה בדיקה, - גדל משקלם, - ולא באפן אריתמטי בלבד, - אלא שהקושי לעניין בחירתו של יוצר הסרט שלא לגבות את הצגת הדברים על-ידו באפן רציני ע״י ראיון עם גורם מקצועי בלתי תלוי גדל אף הוא.
<br /><br />
- הערה אחרת היא שהתייחסות (הכל בקטע שבסיום) לשאלות שלא נשאל חבני ב-”צל של אמת“, שאלות ”מתבקשות, חדות, ברורות“ ע״פ הנאמר בסרט כאן, - הינה כ״כ תמוהה שעולה השאלה בבירור לעניין תום-הלב של אותה התייחסות. חבני נשאל שאלות שיש להן משמעות משפטית. קשה ביותר להניח שלמי שיצר את הסרט שכאן העובדה הזאת לא הייתה ברורה. - יש כאן בבירור היתממות שבאה להטעות את הצופה. - נכון אמנם שיוצרי ”צל של אמת“ עיסוקם בתיקשורת ולא במשפט. - אינם עורכי דין. - כך שיתכן שעשויים היו להציג גם את השאלות שלא יזכו להתייחסות מצד בית-משפט אעפ״כ. - כמו״כ כידוע מספר השאלות שניתן להציג בבדיקת פוליגרף מוגבל ביותר. - אבל עדיין התנהלותם מובנת וברורה לעניין האמור. - שלא כמו הצגת-הדברים הנזכרת בתגובה כאמור כאן. ועוד: - אם אמנם עמדה אי שביעות רצון מן השאלות שלא הוצגו ב-”צל של אמת“, - הרי שניתן היה לפנות אל חבני ולהציע לו להיבדק לעניינן עתה, כמובן תוך שיקול רלוונטי כמו״כ של עורך הבדיקה לעניין מצבו הנפשי. - אבל ניתן להניח שהתוצאות הצפויות לאו דווקא עולות היו בקנה אחד עם ש-”צל כבד“ מנסה להציג.
<br /><br />
והערה אחרונה, - בסיום הסרט, בתגובות, - מציינים יוצרי-”צל של אמת“ בתגובתם כי ”יוצרי הסדרה ’צל של אמת‘ נפגשו עם א״ק והציעו לה, שוב ושוב, להציג במסגרת הסדרה את גרסתה. א״ק סרבה לכך.“. למה? הסביר ביותר הוא להניח כי אז טרם מסרו לה עורכי דינה שאם תשמר על שתיקה זה לא יראה טוב. - גם המתקפות שלה על יוצרי הסדרה בסיום הסרט (לא מופיעות בקטע כאן) נראות באור אחר לנוכח עובדה זו. הסבר לסירובה האמור אין ב-”צל כבד“, למיטב זכרוני. בשורה התחתונה, - במבט מעמיק יותר ומשמעותי יותר נראה שהסרט אינו מצביע על שהתכוון להצביע בכיוונו כי אם להיפך.
<br /><br />
</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.blogger.com/video.g?token=AD6v5dw0FFpzi6zdjc2I1EoDhMzLrW9nfvQUvQP7UU8i-qXe8njz8eDU6RuH4G8oRq8PZBF3-5UjlaTFgkvrQm5bHg' class='b-hbp-video b-uploaded' frameborder='0'></iframe></div><br />--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-23866909539842923072022-05-05T12:59:00.003+03:002022-05-08T13:41:08.996+03:00עולם כמנהגו נוהג - תיק זדורוב<div dir="rtl" style="text-align: right;">אני לא עוקב אחרי המשפט החוזר של זדורוב. מסיבות שלי. לא שאין לי עניין. אבל לא עוקב אחרי כלום בחדשות בזמן האחרון, - גם המלחמה באוקראינה, שהיא לא פחות חשובה.<br />
<br />
אבל ראיתי כתבה מיום שישי האחרון ובעקבות זאת קראתי עוד כמה ברשת. נתקלתי בין היתר בכתבה <a href="https://news.walla.co.il/item/3503763" target="_blank">הזאת</a>. - מופיעים שם הדברים הבאים:<br />
<br /><div style="margin-left: 57.5pt; margin-right: 57.5pt; text-align: justify;">"נציגי הפרקליטות ביקשו להקרין בבית המשפט קטע מהחקירה של זדורוב מהלילה שבו הוא נעצר, אך הסנגור עו"ד הלוי דרש שתוקרן גם חצי הדקה שקדמה לקטע המדובר, כדי שהשופטים יוכלו להבין את ההקשר, אך התביעה סירבה. בתגובה, אמר השופט קולה: 'אנחנו רוצים לראות את הקטע מההתחלה. אתם לא רוצים להראות את זה? לא מעניין אתכם להגיע לחקר האמת?'. עו"ד חן רוזנפלד מהפרקליטות ענתה לו כי היא חושבת 'שהדברים לא היו צריכים להיאמר', ושהשופט צריך לחזור בו מדבריו, אלא שקולה לא התרשם מהטון הנוזף.".</div>
<br />
- נכון אמנם, להבנתי, שעוה"ד ירום הלוי יכול בהמשך להראות את מה שהוא רוצה בחקירה החוזרת, - אבל הנקודה היא שככל שניתן להתרשם עוה"ד של המדינה - של הפרקליטות, - ניסו להטעות את בית המשפט.<br />
<br />
ולא בשוגג, - גם אחרי שהסנגור, - עוה"ד הלוי, - ביקש, - ככל שניתן להבין, - להכניס דברים להקשרם, - עדיין העדיפו עורכי-הדין האמורים דבר מה אחר על האמת כהווייתה - נראה.<br />
<br />
מה? כבודם האישי? קרי גאוותם? יוקרתה של הפרקליטות? - הרשעה לשם הרשעה? - התנהלותם נראה שתואמת את הרוח הנושבת מן המקום שממנו באו. את הציפיות של הממונים עליהם. וע"מ להשלים את התמונה המעוותת דווקא עורכת הדין שמבין החוטאים מבקשת להוכיח את השופט. עולם כמנהגו נוהג, גם בממלכת דנמרק.<br />
<br />
אני לא עיתונאי. אבל נראה שיש מקום לדרש תשובות מהפרקליטות בעניין הדברים. אם יש לזה הסבר, - שיסבירו. אם אין, - שיודו.<br />
<br /><div style="text-align: center;"><b>לתשומת לב כל עיתונאי משפטי שנתקל במופיע לעיל.</b></div>
<br />
עד כאן.
</div>--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-31301058076312548822021-10-17T16:31:00.004+03:002021-11-17T12:57:45.353+02:00בג"ץ 2149/17<div dir="rtl" style="text-align: right;">ב-2016-2017 הייתי עצור במשך כ-½4 חדשים. - בגין הפרת צו של בימ"ש. חשד להפרת צו ז.א., - מעצר הוא בגין חשד, ככלל, מאסר בא לאחר הרשעה.
<br /><br />
- יוצגתי ע"י עו"ד מטעם הסנגוריה הציבורית, עוה"ד ירוסלב (סלביק) מץ ועוה"ד אלון בן זיו.
<br /><br />
כאן ההתייחסות להליך בג"ץ שהוגש בזמן שהייתי במעצר.
<br /><br />
- היו לי טענות נגד הסנגוריה הציבורית. אפשר להגיד שהגעתי למעצר בגללם. לא אכנס כאן לעניין הזה, זה רק ברקע הדברים. - הייתי בראשית בבית המעצר אבו כביר ואח"כ הועברתי למעשיהו. (היו שיפוצים באבו כביר ונראה שהיה צריך לפנות משם עצורים)
<br /><br />
כשהייתי במעשיהו, אז יוצגתי ע"י עוה"ד הנזכר אלון בן זיו, - בשלב מסויים פניתי אליו ושאלתי אותו אם במצב שבו צריך לתקף את הסנגוריה הציבורית ע"מ להגן עלי בבית המשפט הוא מחוייב לעשות את זה. - והוא לא ידע להשיב ובקשתי שיפנה לסנה"צ (ז.א. לממונים עליו שם) ויברר ויקבל תשובה וישיב לי. בשלב מוקדם יותר (- באותו הלילה שבו נעצרתי, - זמן ניכר קדם לכן) עוה"ד מץ טען כשדברתי איתו (בתחנת המשטרה) שאינו רשאי לתקף את הסנגוריה. השיב לשאלתי באותו עניין שאין "מכשול אתי", אבל מצא, לראייתו ז.א., - שאין לו את האפשרות כאמור. - ובהתייחס לנאמר מקדם, בפסקה זו ז.א. - בעניין שיחתי עם אלון בן זיו, - יתכן שכבר מלכתחילה בקשתי ממנו כאמור לפנות אל הסנה"צ ולשאול שם מה עמדת הגורמים המוסמכים, - אני לא זוכר, - יתכן שכבר אז בקשתי שיפנה ויברר ויקבל תשובה שמקובלת על הסנגוריה ועל שולחיו, - כי ממילא ההכרעה היא בידם ולא בידו, - ובניגוד לשכתבתי לעיל ז.א. יתכן שלא בקשתי את דעתו האישית תחילה, - זה באמת לא משנה, לא מעלה ולא מוריד, לא לנאמר כאן וגם לא בכלל, - היינו הך ז.א. לעניינינו, - ואני כאמור לא זוכר, לא בבטחון לפחות.
<br /><br />
- בכ"א, - הוא היה אמור להעביר את השאלה ולמסור לי את התשובה כשיקבל אותה. באחת מפגישותיי עימו בבית הכלא ז.א, - מכיון שלא כמרבית העצורים והאסירים לא היה לי כרטיס חיוג, אם כי אחרים היו לעיתים מאפשרים לי לטלפן על חשבונם הם. - במהלך מספר שבועות, - ככל הזכור לי, לא נתקבלה תשובה. בשלב מסויים זכור לי כי אמר לי עוה"ד בן זיו כי הונחה (הוא עצמו זאת אומרת) שלא לתקף את הסנגוריה, אך לא היו הדברים אמורים בתשובה לַשְּׁאֵלָה לגופו של עניין. זכורה לי גם אמירתו - הנחרצת, - באחת משיחותינו, - "אני לא אתקף את המנהלת שלי". (- עוה"ד תירצה קיש מן הסנה"צ)
<br /><br />
- באחת מפגישותינו שם, - בכלא מעשיהו, - במהלך אותה תקופה שבה המתנתי כאמור לִתְשׁוּבָה בעניין השאלה שבעניינינו, - ישבתי מולו אל השולחן שבינינו שם בחדר המוקצה לפגישות עם עורכי דין, - ושאלתי אותו בנידון, - כ-5 או 6 פעמים. - קרי - שאלתי - ולא השיב. (ז.א. גם לא אמר שאין תשובה בידו, או שאינו יודע, - או כל דבר אחר, - אלא שישב מולי ולא הוציא מלה מפיו: ישב מולי ושתק: אני חוזר ושואל, והוא יושב מולי כאמור וכמתואר ושם מחסום לפיו ואינו מוציא הגה.) וכך שבתי ושאלתי, - כאמור בסך הכל כ-5 או 6 פעמים, - והנ"ל בישיבתו מולי, באותה פגישה, הקפיד הקפדה מלאה ושקופה לחלוטין שלא לפצות פיו ושלא להוציא חלילה מלה או מחצית המלה בתשובה, - חרף השאלות החוזרות ונשנות של לקוחו היושב מולו. - כמובן שאין צל של ספק שברור כשמש לכל מי שעיניו בראשו שדברים בגו.
<br /><br />
לאחר המתנה, - כאמור כפי הנראה של מספר שבועות, - לתשובה שלא נתקבלה ואילולא פנייתי לבית המשפט העליון (זו שעניינינו בה כאן) גם לא נראה שאי פעם הייתה מתקבלת, - פניתי לביהמ"ש כאמור בעתירה שבהליך שבכותרת. נזדמנה לי האפשרות להעביר את העתירה לביהמ"ש באמצעות עו"ד אחר שפגשתיו בעניין אחר וביקשתיו להעבירנה לאמי ע"מ שתטריח עצמה ותגישנה לביהמ"ש, - וכך היה. העתירה נכתבה זמן ניכר קדם לכן, בכתב יד, בתאי שבכלא מעשיהו, - וציינתי בפני עוה"ד בן זיו שבמקרה של תשובה שלילית בכוונתי להגישה; - אבל, בסופו של דבר הוגשה במצב שבו - כאמור - נראה שבחרה הסנגוריה הציבורית (ובפעל קרוב לודאי שבדמותה של עוה"ד קיש הנזכרת מקדם, מן הסתם לא לבדה) להשתהות ולהתייחס בביטול לשאלתי שהפניתי אליה - כאמור - באמצעות עורך-דיני מטעמה – הוא בן זיו הנזכר לעיל, - ולהתעלם מן הדברים ולא למסר תשובה, - מן הסתם - משום שתשובה אחת <span style="color: #434343; font-size: 7.25pt;">(</span><span style="color: #6e6e6e; font-size: 7.25pt;">שרשאי עוה"ד לתקפה</span><span style="color: #434343; font-size: 7.25pt;">)</span> לא נראתה לה, - ואת האחרת <span style="color: #434343; font-size: 7.25pt;">(</span><span style="color: #6e6e6e; font-size: 7.25pt;">שאינו רשאי</span><span style="color: #434343; font-size: 7.25pt;">)</span> לא היה בידה או שלא העזה למסר.
<br /><br />
לעניין תגובתה (של הסנגוריה) לעתירה, לא השיבה עד למועד שהוקצה לה ע"י ביהמ"ש, (ה-6 באפריל 2017 ככל הזכור לי) ויום קדם לכן בקשה דחיית המועד האמור. (העתירה הוגשה ביום 8 במרץ) יום נוסף קודם לכן שלח לי עורך הדין המייצג בעתירה (גם הוא מן הסנגוריה הציבורית) מכתב רשום, - ולמחרת הודיע לביהמ"ש העליון במסגרת בקשתו הנזכרת שלא קבל תשובה בעניינו. (כמובן שלא ציין את מועד משלוח מכתבו) אפשר להעיר גם שבהזדמנות אחרת כאשר שאלתיו באם הוא מייצג גם את עוה"ד בן זיו (שהיה המשיב 2 בהליך) או רק את הסנגוריה הציבורית, (המשיבה 1) הייתה תגובתו שאיים לטרק את הטלפון. - תשובה אז לא נתקבלה, - אבל לא בדברים אלה עניינינו.
<br /><br />
הערה אחרת היא שלאחר הגשת העתירה איים עוה"ד בן זיו על אמי בשיחה טלפונית שאם לא אעשה לביטולה (מחיקתה) לא ייצגני. טענתו הייתה לאחר מכן שאין הטענה נכונה ושלא דבר עימה כלל, אבל אין ספק שאמי המבוהלת והחוששת ששמעתי ממנה את הדברים לא בדתה את הנאמר מליבה. גם באזניי השמיע עוה"ד האמור דבר דומה, - אבל אינני זוכר במדוייק.
<br /><br />
בכ"א במהלך השתהותה של הסנה"צ במתן תשובתה השתחררתי מהמעצר. - המדובר היה בהליך שניתן היה להעריך - ככל שעולה הבנתי - שגזר הדין בסיומו של הליך הוכחות בעניינו (- לא במקרה של עיסקת טיעון, - בסיומו של הליך הוכחות) יהיה כחודשיים מאסר בפעל. אולי כחדשיים וחצי, ויכול להתווסף תנאי, אבל לעניין המאסר בפעל כאמור כאן. - הייתי כבר כאמור בתחילה כארבעה חודשים ומחצה במעצר. - לא קראתי אפילו את כתב האישום, (בכ"א את מרביתו לפחות - היו שם שני כתבי אישום שאוחדו ואת השני, הקצר יותר משמעותית והמשני - אני סבור שקראתי) וגם לא הוקרא לי. (השופט התחלף במהלך ההליך. נראה שהשופט הראשון התכוון שמחליפו יקריא, והשני - שהחליפו - אולי סבר בטעות שהראשון קיים כבר את ההקראה ולכן לא הקריא. בתקופת החילופים לא הייתי מיוצג.) הודיתי באשמה רק ע"מ להשתחרר מהמעצר. בשלב מוקדם יותר, כשהבנתי שהגשת בקשה בעניין המעצר ע"י עוה"ד בן זיו משתהה כשבועיים או כשלשה משום עומס העבודה שלו, בקשתי ממנו למסור את מצב הדברים בעניין לסנגוריה הציבורית, - ואז איים בתגובה שלא ייצגני. (- ואז ויתרתי על כך, גם לא הייתה כוונתי אז לתלונה אלא שאם הנ"ל עמוס שידאגו האחראים עליו לטיפול בעניין. בכ"א הבקשה הוגשה בסופו של דבר. גם שם נראה שיש דברים חמורים שניתן לציין, <span style="font-size: 6.75pt;">(לא בהתייחס לשהוגש בכתב, - בהתייחס לייצוג בדיון גופו לכשהתקיים)</span> אבל הדברים כאן אמורים להיות ממוקדים בעניין אחר.) מכל מקום כשנמסרה התגובה בהליך (בבג"ץ ז.א.) כבר לא הייתי עצור, ונתקבל גם פס"ד בהליך הפלילי (שבבימ"ש השלום) לאחר שהודיתי ונשתחררתי מיידית. הגשתי ערעור לביהמ"ש המחוזי שכן אין משמעות לאמירה "אני מודה" (ויותר מכך לא אמרתי, ביררתי למפרע לפני הדיון שאין אני נדרש לומר דבר למעלה משתי מילים אלה) אם אין המודה מכיר כלל את הנאמר בכתב האישום שבהליך, וזה (הערעור) היה תלוי ועומד באותה עת.<span style="font-size: 8.75pt;"> (הפסיקה, אם כי של ביהמ"ש המחוזי, - הייתה, אז לפחות, - שהודאה צריכה להיות "ברחל בתך הקטנה". אבל עניין זה לא עלה בדעתי אז, ולא יודע גם אם יש פסיקה מאוחרת יותר היום.)</span> <u>אבל כאן אנו מגיעים לעניינינו</u>: - משנאלצה באחריתו של דבר הסנה"צ למסר תשובתה בעניין העתירה, (שֶׁבִּקָּשְׁתִּי היה סעד הצהרתי המבהיר שגם עו"ד המייצג מטעם הסנגוריה הציבורית מחוייב לתקף את הסנגוריה אם אמנם נדרש הדבר להגנת לקוחו) <u>אחרי התנהלותה הנזכרת והמתוארת</u>, - <u>אחרי ההשתהות במתן תשובה שלא נראה שכוונתה הייתה שיבוא לה קץ במועד כלשהוא</u>, <u>אחרי שהונחה עוה"ד בן זיו שלא לתקף את הסנגוריה</u>, - <u>אחרי דבריו הנחרצים</u> <span style="font-size: 9pt;">(ספונטאנית)</span> <u>"אני לא אתקף את המנהלת שלי"</u>, - <u>ואחרי שתיקתו המתוארת לעיל בבחינת זהירותו המוקפדת במלואה שלא לשחרר דבר כלשהוא מבין שפתיו שניתן יהיה לפרשו לכאן או לכאן</u>, - <b>אז</b>, - <b>לפתע</b>, - <b>מפיו</b> (או מקולמוסו או ממקלדתו) <b>של עורך דין בשם יגאל בלפור המייצג את הגוף האמור</b> - (הוא הנזכר גם מקודם בעניין זה, וכמסתבר ייצג גם את עוה"ד בן זיו) <u>נתהפכו הדברים</u>. - חרף הזמן הניכר שבו לא נתאפשר לי לקבל תשובה על שאלתי כמובהר כאן, - וחרף התנהלותה הקלוקלת של הסנגוריה שלא מצאה את הדרך להשיב על השאלה לאורך פרק זמן ממושך ביותר ובלתי סביר עד להגשת העתירה, - עתה - בניגוד נחזה למצב דברים זה ולכל שהווה עד אז, - עתה - לפתע, הייתה הטענה שהתשובה הינה ברורה ומובנת מאליה עד כדי כך שמשום כך דווקא יש לדחות את עתירתי המבקשת שיובהרו הדברים באופן שאינו משתמע לשתי פנים בסעד הצהרתי. - בנוסף נטען שנטען גם בהתייחס לכך שההליך כבר נסתיים ולכן העתירה אינה עוד עונה בדברים שמשמעות מעשית להם. - אבל לַעִנְיָין האמור: - ברי, שלא נמצאה לה (לעוה"ד בלפור או אולי גם לאחרים שהתייעץ עימם) דרך לטעון שאין מקום כי סנגור מטעמה יתקפה היא גם במידה ונחוץ או מועיל הדבר להגנת הלקוח המיוצג על ידו, - ואזי, ומשום כך, בתעלול אקרובטי שאחר זולתו לא נותר לה, ביקשה לדחות את העתירה כך. בקשתה נתקבלה דווקא, - לעניין זה יש להעיר כי העתירה נכתבה על ידי בתנאי הכלא (כנזכר) כאשר גם נייר לכתיבה לא נקל היה לי להשיג, - (כרגיל אין קושי בעניינים מסוג זה לכלואים להנחתי, אך מצבי היה שונה ואף מעומת ככלל עם מפקד האגף בו שוכנתי הוחזקתי במעצר) בהעדר מסמכים רלוונטיים, ובכתב יד. היו סוגיות שלא חזיתי (באין אני משפטן) כי ימצאו רלוונטיות ולא התייחסתי אליהן שם. - עם זאת, מכל מקום, אם במתכוון ואם לאו, - על אף שבחר ביהמ"ש הלכה למעשה לדחות את עתירתי על הסף, - הרי שבד-בבד בתוך אותו פסק דין הדוחה את העתירה - אף נענה לה: - קרי שם באותו פסק דין <span style="font-size: 8pt;">(סעיף אחרון - 12)</span> מופיע בבירור ובמפורש הסעד ההצהרתי שנתבקש על ידי, אולי למגינת ליבה של הסנגוריה הציבורית. - אין זאת שביהמ"ש בחר להביא את הדברים כסעד הצהרתי ע"פ דבריו שם, - אך בקבלו את דברי הסנגוריה בתגובתה ובהבהרת עמדתו בתוך זאת שם אמר בדיוק את שנתבקש כאמור, - ואף מעט יותר מכך. כך שכזו היא הפסיקה. מכל מקום עניינינו כאן בתום ליבה ובהתנהלותה של הסנגוריה הציבורית, - רוצה לומר בתום ליבם ובהתנהלותם של עורכי הדין הפועלים שם, - שכן אין המדובר בגוף מופשט שבתאוריה ולא באוטומט ממוחשב גרידא כמחשב זה שמעל מסכו קוראים אתם את הדברים, - אלא שהטוב ורע נעשים שם כמובן ע"י בני אדם, - ואודות אלה הדברים כאן.
<div style="margin-left: 2.5pt; margin-right: 57.5pt;"><br /><br /><br /><span style="color: #7f7f7f;">- ושתי הערות, - למי שמעוניין: -<span style="font-size: x-small;"> (נוספו, - 17.11.21)</span></span>
<br /><br /><br /><br /><div style="margin-left: 2.5pt; margin-right: 57.5pt;"><span><span style="color: #929292;">בהמשך, אני לא זוכר כבר מתי, - הגשתי בקשה לתיקון פסק הדין. בתנאים מסויימים ע"פ חוק זה תמיד אפשר. - יש הרבה שניתן לומר על פסה"ד, - אבל גם בלי להכנס לזה כאן - נקודתית - יש שגיאות עובדתיות ברורות שמותר לתקן גם במועד מאוחר יחסית.
</span><br /><br /><span style="color: #929292;">
בפסה"ד (סעיף 6) כתוב שטענתי כנגד התנהלות המשיבים 1 ו-2. </span><span style="font-size: 7.5pt;"><span style="color: #929292;">(- "</span><span style="color: #aeaeae;">במסגרת העתירה, מלין העותר על התנהלות המשיבים 1 ו-2 בשני עניינים עיקריים</span><span style="color: #929292;">", שם)</span></span><span style="color: #929292;"> אם לא ברור, - המשיבה 1 היא הסנגוריה הציבורית והמשיב 2 הוא עורך הדין אלון בן זיו. - כתוב שם שזה בעניין בקשה של המשיבה 1 מיום 21.6.16 ובעניין הודעה שלה מיום 30.9 אותה שנה. אבל השופט שכתב את פסה"ד (אורי שהם) כותב בעצמו בסעיף 5 שביום 1.1.17 התקיים דיון שבמסגרתו בִּקָּשְׁתִּי להיות מיוצג ע"י הסנה"צ ושהבקשה נענתה ואז מונה אלון בן זיו האמור לעיל להגנתי בתיק. - אז לא בקשתי, זה לא נכון, - אבל נכון שבאותו יום התקיים דיון שבמסגרתו החליט השופט שם (שמואל מלמד) שהסנגוריה הציבורית תייצג אותי ואז מונה בן זיו.
</span><br /><br /><span style="color: #929292;">
- ז.א. שהוא התמנה רק אחרי ה-1 בינואר 2017. את זה כותב שהם בעצמו. - בתאריכים הנזכרים ע"י ביהמ"ש כאמור בסעיף 6 (אני לא זוכר, סביר שהם נכונים) הוא עדיין לא מונה ליצוג בתיק בכלל, - לא הייתה לו שום נגיעה לדברים, לא טענתי כנגדו, - ולא יכולתי לטעון כנגדו. משום כך זאת אומרת. - הטענות שלי לא היו נגדו ולא יכלו להיות נגדו בעניינים הרלוונטיים שאליהם מתייחס ביהמ"ש. יש כאן פשוט טעות של שהם שחוזרת לכל אורך פסק הדין. שש פעמים מופיע שם "המשיבים 1 ו-2" ובמקום זה צריך להיות "עורכי הדין אלקנה לייסט ותרצה קיש". - יכול להיות שזה מלמד על מידת תשומת הלב שהקדישו השופטים (שהם, סולברג ועמית) לתיק. - חיוני להבין שאין כאן משהוא סובייקטיבי, - פשוט טעות בהיסח הדעת של שהם שגם סולברג ועמית לא תיקנו. (משום מה לא מופיע באחרית פסה"ד ה-"אני מסכים" שלהם, לא יודע משום מה) העניין אינו בַּטָעוּת של בית-המשפט, כל המובא לעיל מובא משום התגובה שתקושר בהמשך. כאמור הגשתי בקשה לתיקון השגוי. משום מה הבקשה לא הגיעה אל ביהמ"ש, זה לא שייך לכאן, - בקשתי ממישהי שתשלח את זה בפקס' ולה עצמה אין פקס' אז היא הייתה צריכה לשלח את זה מאיזו חנות ואחרי הרבה זמן הסתבר לי שהבקשה לא מופיעה בתיק. אבל אל בן זיו היא כן הגיעה, - לתגובתו ז.א., - ואת התגובה שההערה הזו בעניינה אתם יכולים לראות <a href="https://web.archive.org/web/20211117104930if_/https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiIMUaprr5p-J4EUSq5PcKhrtDHAkTa3aNKIV6HXLfzO9ImCUMkxWPjsePfoF0CtWLmuyWi-CwCBRkocgedFqmydIv5g6979dRzKUtqOH4hFuJfVSv3NO8ozJmQ2OOFXctJT0UOGGzEFDMX/s1604/%25D7%25AA%25D7%2592%25D7%2595%25D7%2591%25D7%2594.jpg" rel="nofollow">כאן</a>. - זה יושרו של האיש. זה ידוע שעורכי דין אינם הישרים בבני אדם אבל בכ"ז זה חריג. לעניין החמר האנושי.
</span><br /><br /><span style="color: #929292;">
הערה שנייה היא שלא הייתה טענה מצידי כאילו ככלל אין משמעות או משקל לעניין שאלה שעמדה שם בדבר החסיון בתיקי מעצר ככלל. הטענה הייתה שלא הייתה משמעות ("נפקות") לאותו עניין (אותה שאלה) בהתייחס לתיק המעצר הספציפי בו יוצגתי ולעניין המסויים לשמו מונה עוה"ד המדובר. (דן באומן)
</span><br /><br /><span style="color: #929292;">
- גם לא נכון ש-"שהעותר </span><span style="color: #929292; font-size: 8pt;">[אני, - ז.א.]</span><span style="color: #929292;"> התנה את ייצוגו בכך שסנגורו ישמור על חסיון מלא של המידע המועבר לו" כפי שכתוב בפסק הדין. (- סעיף 2) אני הלא הייתי מעוניין בייצוג והסנגוריה ביקשה להשתחרר ולא ההיפך. - כך שלא התניתי את יצוגי. בנוסף הסנגור נשמע (ככל שהיה ידוע לי אז לפחות) להוראות הסנה"צ בעניין החסיון ולא להוראותיי כלקוח. דובר בכך שעשוי אני לצמצם את שיתוף הפעולה עם עוה"ד אם צפוי יהיה שהחסיון לא ישמר על ידו כפי שסברתי שנדרש.
</span><br /><br /><span style="color: #929292;">
- לעניין לשמו מונה באומן לא הייתה לזה כל משמעות. דובר בבקשה להקלה בתנאי-מעצר-בית שלשמה בבירור הורה ביהמ"ש על הייצוג. - באומן גם לא שאל אותי דבר על פרטי הדברים הנטענים בכתב האישום ככל הזכור לי. המשמעותי היה מצבה של אמי שהתדרדר עקב הקושי שלה כמפקחת יחידה במעצר בביתה, וההקלות נדרשו לה ולא לי. - לא היה עולה על דעתו של באומן לבקש שחרור מיצוג, וניתן היה לקבל את ההקלות גם אם נניח שכל הנטען בכתב האישום ע"י התביעה נכון, - אלא שעורכת הדין תרצה קיש מן הסנגוריה הציבורית פנתה אל באומן וביקשה ממנו להשתחרר. - הסוגייה שבה תורצה בקשת השחרור לא עלתה כלל בהליך הרלוונטי, לא עמדה למכשול, ולא היה לה קשר לדברים. רק אחרי הפנייה של קיש שינה באומן נתיב והחל גם לחפר בבקשו אחר טעמים לשחרור. (נזכר שקראתי לה "זונה" באיזו שיחה כאשר באותה שיחה עצמה לא התבטא בכל אפן שעשוי היה לבטא את היותו מוטרד מכך)
</span><br /><br /><span style="color: #929292;">
הנושאים שעמדו על הפרק היו מצב הדברים במסגרת מעצר הבית וסירובי (גם בעת היותי עצור) לשתף פעולה עם יחידת-הפיקוח-של-שירות-בתי-הסוהר. לא הייתה בעיה לדבר עם באומן על זה, וגם אחרי כן, בדיון עצמו, - לא עלו נושאים אחרים. באומן עצמו הגיע לדיון לא מוכן, - כי הניח שישתחרר. השמוק שכתב את פסה"ד כותב רק ש-"בית המשפט השלום, אשר קיבל באופן חלקי את בקשת העותר להקלה בתנאי המעצר, נענה גם לבקשת סנגורו לשחרורו מייצוג, בקובעו, כי 'מאחר שהדיון בעניינו של המשיב [העותר] הסתיים אני פוטרת את הסנגוריה הציבורית מייצוגו. ככל שיעלה הצורך בעתיד תיבחן השאלה'". אבל האמת שהבקשה נתבקשה בתחילת הדיון ונדחתה. השופטת דחתה את הבקשה לשחרור בתחילת הדיון, ובאומן היה שם, ולא שוחרר מייצוג, אבל הוא לא התכונן כי הניח שהבקשה תתקבל ולכן לא היה יכול לייצג אותי גם אז, - ואני הייתי צריך לייצג את עצמי בפעל גם כשהוא ישב שם כי הוא לא הכיר את החומר. אחרי שהבקשה נתקבלה (לא במלואה) וכל הצדדים היו מותשים לאחר הדיון הארוך (צריך לציין שבניגוד לסנגוריה שתקעה מקלות בגלגלים התביעה דווקא גילתה הבנה והלכה לקראתנו במידת האפשר) עוה"ד קיש שהגיעה לדיון במהלכו ביקשה שוב, במחטף, - תוך שהיא גם טוענת את מה שאינו אמת תוך כך, - ואני, שאינני עו"ד ואינני משפטן והייתי כאמור מותש כמו כולם (קרי גם ביהמ"ש והתביעה) לא הייתי ער לצרך להתנגד אז ולא אמרתי כלום ואז התקבלה ההחלטה ששהם מצטט כאמור.
</span><br /><br /><span style="color: #929292;">
גם אחרי כן כשמץ (עוה"ד ירוסלב מץ) מונה לטיפול בבקשה דומה הוא לא הבין מה פתאום אמורה להיות רלוונטיות לעניין החסיון לתיק המעצרים, וראייתו (הטבעית) הייתה כראייתי. (דבר שלא ידעתי אז הוא שבקשה לעיון חוזר בהחלטה ששהם מצטט כאמור בפסה"ד לא הגיעה אל ביהמ"ש. העברתי אל הפרקליטות ואליהם זה הגיע (בררתי אחרי שהבנתי שזה לא הגיע אל בית המשפט) וכרגיל הם מעבירים אל ביהמ"ש בצירוף תגובתם אבל אל ביהמ"ש זה לא הגיע.) אבל עד שהוא מונה כבר עזבתי את מעצר הבית, ("נמלטתי") כי הנחתי שאם לא שמעתי כלום עד ה-30.9 ז.א. שהבקשה ליצוג לא נתקבלה. (ההחלטה על מינוי הסנה"צ הייתה מה-5.10, והמינוי של מץ ע"י הסנה"צ מספר ימים מאוחר יותר) אז רציתי להסגיר את עצמי באמצעותו, - אבל הוא טען שהוא מונה לטיפול בבקשה להקלה בתנאים ולא לשם הסגרתי ולא הסכים.
</span><br /><br /><span style="color: #7f7f7f;">
עד כאן.</span></span></div></div></div>--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-89258363529860542282021-10-04T15:21:00.001+03:002021-10-10T12:52:41.529+03:00גם זה יש<div dir="rtl" style="text-align: right;">צפיתי בסרט "<a href="https://www.youtube.com/watch?v=EcgS0YABpMQ" rel="nofollow" target="_blank">צל כבד</a>", <span style="font-size: 9.25pt;">(- גם <a href="https://www.youtube.com/watch?v=aY0H_VXN6cU" rel="nofollow" target="_blank">כאן</a>)</span> אני מבין שכבר לא חדש, אבל ראיתי רק לא מזמן.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">יש הרבה שניתן להתייחס אליו בסרט, - בפרט דווקא בפשטות ניכרת כמובן למה שאין שם, - אבל כאן אתמקד רק בנקודה אחת ולא אתייחס לאחרות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">- להלן קטע מתוך הסרט, - פחות מדקה, - כל אחד יכול לצפות בעצמו ולהסיק את המסקנות שיסיק בכוחות עצמו. אני לא אנחה ולא אבהיר, - איש איש כראות עיניו. - הנה: -</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.blogger.com/video.g?token=AD6v5dxXzKCifL-8-YyljBOIkcEKtZwdophkaZ5AJOqq3aM4Pwdz8FvRQxnqG9yr52M0aeUtyjn4h6ut70ia5E91eg' class='b-hbp-video b-uploaded' frameborder='0'></iframe></div><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />- לא נחוץ הלכה למעשה, - אבל ככל שמישהו מעוניין לראות מנין הקטע לקוח, - אז כאן קטע מעט ארוך יותר, - (קצת יותר משתי דקות) הכולל את הקודם, - ז.א. שמתוכו זה שממעל: -</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.blogger.com/video.g?token=AD6v5dxDXy7nZf3r1kuu3QlHq3nqg8Sxf4sr0wn4NKtqREnJmafmnxGmovocsW9UM-8B0cljiBNUWcsOthbZ-QWFYw' class='b-hbp-video b-uploaded' frameborder='0'></iframe></div><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div>--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-74579004202860741982020-07-22T22:49:00.001+03:002020-09-29T21:24:15.974+03:00חֲזָקָה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
ב<a href="https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\17\450\101\e06&fileName=17101450.E06&type=2" target="_blank">פס"ד בבג"ץ 10145/17</a> שהוגש בעקבות <a href="https://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2017/Article-8a19b6c5884ef51006.htm" target="_blank">תכנית "עובדה" מ-22.11.17</a> כותב השופט יצחק עמית ביום 23.1.18 בהסכמתם של השופטים אורי שהם וג'ורג' קרא (שלא הוסיפו מלה בנידון) אודות אפי נווה (המשיב 6 שם, - להלן "המשיב") ואודות חברי-הועדה-לבחירת-שופטים- (המשיבה 2) מטעם-לשכת-עורכי-הדין, בסעיף 4 לדבריו שם, - את הדברים הבאים:<br />
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
<b>(- - - - - !!! - - - - -) </b></div>
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
- "<u><b>אנו מעמידים בחזקתם את המשיב ואת כל חברי הוועדה מטעם לשכת עורכי הדין בהווה ובעתיד</b></u>, <u><b>כי יהיו מונחים רק משיקולים מקצועיים טהורים</b></u>, <u><b>וכי מינוי של שופט</b></u><b> "</b><u><b>נעשה וייעשה על-סמך כישורים ועבודה קשה</b></u><b>, </b><u><b>ולא על סמך ריצת רגליים במחוזות אחרים מחוץ למערכת</b></u><b>"</b> (פסק דיני בבג"ץ 6022/17 <span style="color: #585858;">התנועה למשילות ודמוקרטיה נ' נשיאת בית משפט עליון</span>, בפסקה 16 (2.10.2017))".</blockquote>
</div>
אם הדברים עשויים להיות מוחמצים, - משמעותם שהשופט הנכבד (בלא כל קשר לכישוריו בפעל כמובן) ושני חבריו הנכבדים בלית ברירה (כנ"ל) אף הם מניחים את האמור לעיל כיסוד מוצק להמשך הדיון ולהכרעתם בו כאילו היו אמת לאמיתה שאמיתותה הוכחה בדרך כלשהיא בפני בית המשפט - בלא כל צרך מסתבר (ז.א. או איזכור בפסה"ד) לביסוס או הבהרת שיקול-דעתם בנידון בכל דרך שהיא, - ועל בסיסם של הדברים המצוטטים יבוא בית המשפט העליון להכרעה ולהחלטה ולמתן פס"ד שימצאו כמובן אחראיים ורציניים ושקולים ומבוססים בהתאם להעמדת הבסיס חסרת האחריות עליה ישענו כדבר שאין עליו עוררין.<br />
<br />
- צריך להעיר שהחזקה בה מועמדים עוה"ד (דאז) אפי נווה וחברי הוועדה ככלל (- "בהווה ובעתיד", - ע"פ המשמשים בקדש בהיכל המשפט) אינה בהכרח מרכז הדברים לעניין ההכרעה בעתירה, - הנראית ככלל אולי סבירה על פניה דווקא; - ולי אישית באמת לא ברור כיצד היה מקומם של הדברים להמצא אילו ידענו כבר אז את שנתגלה בעקבות בדיקת מכשיר הטלפון של נווה שנתגלגל לידי הדס שטייף. - רוצה לומר כי גם לחלציהם של מקצת חברי הועדה (או בעלי ההשפעה המובהקת ביותר עליהם) חלקם הם, יתכן, - המכובד אולי, - (ראה מקדם) בהכרעותיה ואיוש המשרות הרלוונטיות. קל וחומר, דומה, לעניין הבאת הדברים הנטענים בעתירה שבהליך המדובר במסגרתה של סבירות, גם אם נמוכה אולי, - אבל יתכן כי לא עוד מבוטלת.<br />
<br />
- אבל תניחו לכל זה, לכל ההתבטאויות הזהירות והזהירות-פחות ולמסקנות האפשריות, - פשוט תקראו מה הם כותבים, - למעלה, או בפסק הדין עצמו המקושר, - <span style="font-size: x-small;">(<a href="https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\17\450\101\e06&fileName=17101450.E06&type=4" target="_blank">כאן</a> שוב)</span> <u><b>איפה אנחנו חיים</b></u><b>?</b> לא מסובך. ממש לא מסובך.<br />
<br />
- ועוד הערה אחת, - המלמדת גם היא, אודות המנטליות הלא מלבבת בעליל של האוכלוסיה הזוכה (מכח החלטותיה של הועדה הטהורה הנזכרת) לאחז בידה יום יום את שבט ההכרעה המתמדת בנושאים שונים - ולא פעם גורליים; - לא זו בלבד שעמית מיודענו, - או אם תרצו שלשת חברי המותב הנידון יחדיו, - רואים ובוחרים להניח שאפי נווה אישית, וחברי הועדה מטעם לשכת עוה"ד כמו"כ, - "יהיו מונחים רק משיקולים מקצועיים טהורים" - כאמור לעיל, - אלא שבאפן שעשוי היה דווקא שלא להמצא מפליא אמנם - נחזים הם לדמות בנפשם כי שבה וניתנה בידם הנבואה, - (ומובן כי לא נעלם מהם כי קטין אינו עשוי לשמש ככלל ולדון ולהכריע בערכאה בה ישבו הנכבדים והמכובדים) ויציינו בפנינו כי הֲנַחֲתָם (חֲזָקָתָם) זו אין תחולתה אך לעת הזאת כי אם "בהווה ובעתיד", אף כי לא נקבו במפורש במועדה המדויק של אחרית הימים, או לחילופין תחת זאת של תחיית המתים. - יָשִׂישׂ משה הרב הגדול, - ישמח שמואל ממליך המלכים, - יגיל אליהו עושה דבר ה', - יפצחו ברנה לא נשמעה כמותה יחזקאל, ישעיהו וירמיהו מביאי דבר השם ומשמיעי מילותיו בפני עמם הסורר והמורד מימים ימימה, - פניהם קורנות, ועיניהם מאירות, אל מול השכינה שירדה ונחה כענני השמים עצמם, - במסגרתן העבשה של ערכאות משפטיות של חולין - על יחידי סגולה נבחרים וקדושים שנמשחו בשמן יקר בידי הועדה העילאית - אין משל לטוהרה, - השמים מדרך רגליה. שמא קרובה הגאולה, - ורוח לא אבדה מקרב עם הספר והניירת והטפסים ופסקי-הדין, - ויושבים עדיין ומסבים עימנו גלויי-עיניים הרואים את הנולד, - (אף אם לא פעם כפגר דווקא, או גוויה, המשמחים לבב אנוש שחיים אין בו, והמשפט אדונו) ונחה רוח ה' בחסדה אף על סכלים מובהקים וחסרי דעת - וְיֶדְעוּ וְיֹאמֶרוּ, - כי אין אלוהים מבלעדי ה', <span style="font-size: x-small;">(- "אללה", בלשונם הרשמית של בני מיעוטים)</span> ואין משפטנים מושחתי-לב או נכי-שכל, - ואין עורכי דין חלילה דוברי שקר <span style="font-size: x-small;">(לא כל שכן כמובן רודפי בצע)</span> כדיבת העם רעה יום-יום ושעה-שעה, - ואין שופטים שבישראל גבהי-לב ועוועים באחוז בם כסאם מתחת וביראת אווילים ושוטים אותם ממעמקי האולם מתחת כמו-כן, - ואין בלתי אם הטוהר והאמת והרוח-הנצחית משמשים במערכת-בתי-המשפט: - <b>רוצה לומר כי אווילים וחסרי דעת בלבד</b> - <b>הם</b> - <b>ואך הם</b>, - <b>יאמינו בדברי הבל מובהקים ונעדרי תחתית הטוענים לשחיתות שלא תיתכן ולא עשויה הייתה להתכן מעולם</b>, - <b>וסומים מלידה ובורים ואפיקורסים</b>, <b>אך-הם ישתטו לנסות ולבקש להטיל מומים במלאכי-השרת</b>.<br />
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
(- קיצורו של דבר - הוסר חשש מליבנו, ואף לימים שיבואו נשכיל ונדע דרכם-של-עוה"ד-חברי-הועדה, - ארבעה המה נפלאו-מעמנו וחמישה לא-ידענום, - ומידי שוטים השכלנו)</div>
</div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-25779313432220247152020-06-23T14:01:00.000+03:002020-06-27T10:11:23.654+03:00תת רמה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
לא קראתי את <a href="https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\10\390\079\w53&fileName=10079390_w53.txt&type=2" target="_blank">פסק הדין</a> במלואו. גם לא את הקודם בבית המשפט המחוזי. ההתייחסות כאן לשני קטעים מתוך דבריו של השופט יצחק עמית, - סעיפים 25-31 ו-50-55 בדבריו בפסק הדין שבערעור האחרון שקובע שזדורוב לא יזוכה.<br />
<br />
אם לא היה ברור מלכתחילה, - הדברים אמורים בפרשה הידועה של משפטו המתמשך של הנזכר לעיל.<br />
<br />
אביא את הדברים שלא כסדרם, - ראשית המובא תחת הכותרת "<u>עקבות הנעליים הזרות בתא השירותים</u>", - סעיפים 50-55, - שעניינם מובן מן הכותרת כאמור, ואח"כ את הדברים האחרים שעניינם בסימנים המעידים על שימוש בסכין בעלת שינון ע"י הפוגע או הפוגעת בתאיר, - שגופתה נמצאה כידוע בתא השירותים בביה"ס בו למדה. (סעיפים 25-31)<br />
<br />
אין הכרח לקרא את הציטוט המובא להלן במלואו. - אינני חפץ לייגע את הקורא, ולא להניס קוראים שיוותרו על קריאת דבריי שכאן בגלל אורכם של הדברים המצוטטים. - אפשר לקרא ואפשר לדלג ולהמשיך לקרא מהמקום שבו מסתיים הציטוט, את הנדרש או ההכרחי לשם הבנת הדברים והפוסט הזה שכאן אביא שוב בהמשך במסגרת ההתייחסות לקטע הזה מתוך פסה"ד כציטוטים קונקרטיים אליהם אתייחס.<br />
<br />
<div style="text-align: center;">
- <u>הנה</u>: -</div>
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
- "<span style="color: #5d5d5d;">50. המומחה שור, שלא היה נאמן על ההגנה כדי לקבוע את התאמת העקבות על גבי מכנסיה של המנוחה, היה נאמן על ההגנה בקביעתו כי על גבי מכסה האסלה, על גבי מכסה מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין התא השני לשלישי, נמצאו עקבות שככל הנראה שייכות לאותו דגם ולאותו אדם, ושאין לשייכן לנעליו של המערער. בתמונות מהזירה, המתבונן ההדיוט לא היה מעלה על דעתו כי הכתמים על מכסה האסלה ומיכל ההדחה מקורם בטביעת נעל. אכן, השוואה לצורך שלילת התאמה, "חזקה" יותר מהשוואה לצורך קביעת התאמה, אך הדברים ממחישים את יתרונו של המומחה על פני ההדיוט בתחום.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"><br />
</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"> מכאן טענת ההגנה כי שלוש עקבות אלה שייכות לרוצח האמיתי, וכי העקבות מצביעות על מסלול יציאה מהתא החוצה לאחר הצטברות דם על הרצפה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"><br />
</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;">51. לטעמי, זו הראיה היחידה, שאינה מתיישבת עם מארג הראיות הצפוף שנזקף לחובתו של המערער. היש בראיה זו כדי לערער את הרשעתו של המערער? דומני כי ראיה זו, היא שהביאה את חברי בסופו של יום "לחצות את הגבול" אל זיכוי מחמת הספק. לדידי, אין בראיה בודדת זו כדי לדחוק את המערער אל שטח הזיכוי, ואפילו לא לקרבו אל קו הגבול. אנמק.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"><br />
</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;">52. את שלוש טביעות הנעליים הזרות, ניתן להסביר במהומה ששררה עם גילוי הגופה. עד לסגירת הזירה כראוי, נכנסו לתא השירותים הקטן אזרחים, צוותי מד"א ושוטרים שונים. הרשימה ת/95, כוללת 15 שמות של אנשים, ששמותיהם הופיעו בחומר החקירה (עדויות ודוחות) כמי שנכנסו לזירת הרצח, רק עשרה מהם תוחקרו בין הימים 4.1.2007-2.1.2007 - דהיינו כחודש לאחר הרצח - אם מי מהם הותיר את העקבות. תא השירותים קטן וצפוף, ואין צורך בדמיון מפותח כדי לצייר את התמונה לפיה מאן דהו מנסה "להיתלות" מעל המנוחה והאסלה – רגל פה (על מיכל ההדחה) רגל שם (על הקיר) - בעוד שני הפרמדיקים שנכנסו לתא בודקים אם המנוחה בחיים, מנסים להתחיל בחילוץ הגופה, צועקים בהתרגשות אחד לשני. התגובה הטבעית עם גילוי המנוחה היא להיכנס אל תוך תא השירותים הקטן, אך מבלי לדרוך על המנוחה, שגופתה השרועה-שכובה על מכסה האסלה. כפי שהזכרנו, רוחב תא השירותים הוא כ-70 סנטימטר והפתח ברוחב כ-60 סנטימטר (שתי מרצפות). גודל תא השירותים אינו מותיר מקום ליותר מאדם אחד, שניים לכל היותר, להידחק אל תוך התא, ובמהלך השחזור, החוקר המלווה את המערער אומר ספונטנית לשוטרים האחרים "אין פה מקום לשניים בתא". מי לידינו יתקע כי במהומה שנוצרה נכחו רק אלו שנכללו ברשימה ת/95, רשימה שהוכנה כחודש לאחר הרצח, ואף זאת רק בהסתמך על שמות האנשים שהופיעו בחומר החקירה? ומדוע דווקא השוטרים שושן דוד, שוטר הסיור אריק, המת"ח (מפקד התחנה) ראובן ארבל, הרמח"ם וקצין הזיהוי אלי שקד לא תושאלו שוב? (למען הדיוק אציין כי ראובן ארבל כתב תזכיר ביום 7.1.2007 שבו נאמר בקצרה כי כאשר הגיע למקום היו שם שני חובשים של מד"א שטיפלו במנוחה, אך אין התייחסות ספציפית לשאלה שבפנינו). בהודעה הנוספת שנגבתה מהפרמדיק אייל בן משה ביום 3.1.2007, הוא ציין כי הוא וחברו נתבקשו כמה שפחות להסתובב בזירה, אך לא נשאל כלל אם ייתכן שמישהו אחר טיפס או עמד על האסלה/ניאגרה. בהודעתו הראשונה מיום האירוע ציין אייל בן משה כי קצין המשטרה ראובן שהיה במקום ביקש שלא להזיז את המנוחה, כי הוא והנהג "נכנסנו לזירה והשארנו בה שני זוגות כפפות רפואיות בצבע צהוב בתוך פח הזבל בשירותים, דרכנו באזור כתמי הדם ונגענו בגופה עם כפפות...".</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<br />
<span style="color: #5d5d5d;"> איננו צריכים להרחיק עדותנו כדי לדעת שבמקום היו אנשים נוספים שלא תוחקרו בנושא. מהדוח שצורף לרשימה ת/95 אנו למדים כי רכז המודיעין יוסי לוי, שתושאל ביום 3.1.2007, הבחין באדם חובש כיפה ליד השירותים, שאינו מכיר אותו, וכי אל מבנה השירותים הגיעו שני פרמדיקים מתחנת גולן, בשם אייל בן משה וצביקה נבו. לא ברור מי הוא אותו אדם חובש כיפה שהיה בזירה, בנוסף לרופא, ד"ר צור, לגביו נכתב כי לא הוכנס לזירה. אחד הנוכחים בזירה בשם רמי דאודי (להלן: דאודי), סיפר כי כאשר הגיע לבית הספר בסביבות שש ומשהו בערב, הוא כבר פגש את כל החבר'ה מחכים בחניה, כאלה שהגיעו לפניו לחניית בית הספר "יואב חדד, צביקה חוטר, מוטי בן צור, מיכאל אברהם ועוד שאני לא זוכר", וכן אביה של המנוחה, גלילה מהמתנ"ס, ומאיר אמסלם שהוא אב הבית של המתנ"ס. שמותיהם של חדד, חוטר, אמסלם ובן צור נכללים ברשימת האנשים שהיו בזירה, אך שמו של אברהם מיכאל ואחרים, שאיננו יודעים את שמותיהם, ושידוע לנו כי היו בבית הספר בסמיכות זמן ומקום, לא נכללים ברשימה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"><br />
</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;">53. אך גם בהנחה שלא נפקד מהרשימה אף אחד מהעוברים ושבים בזירה, מי לידינו יתקע כי מי מהם לא ניסה "להיתלות" בתא השירותים משך שניה קלה על מנת לאפשר לאחרים לגשת לגופה, מבלי שבמהלך ההתרגשות והמהומה בתא הקטן והצפוף, הדבר נחרט בזכרונו? או שמא אף התבייש לחשוף זאת משנשאל על כך?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"><br />
</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"> על אפשרות סבירה זו, ניתן להקיש מהעובדה שהמחלצים טיפסו וניסו להגיע לתא השירותים השני גם מלמעלה. כך, מעל מכסה האסלה, בתא השירותים הראשון, נמצאו מספר עקבות נעליים המתאימות בדגם לנעלי אחד הנוכחים בזירה, חובש בשם מרדכי בן צור, שאישר כי טיפס על האסלה בתא הראשון והניח ידיו על אדן הקיר המפריד בין התאים, אם כי מסר שלא נכנס כלל לתא השני. בדומה, סיפר גם צבי סופר, ואילו צבי נבו סיפר כי הוא כמעט בטוח שאחד השוטרים טיפס על הניאגרה בתא השלישי. על האסלה בתא הראשון נמצאה עקבה חלקית שזוהתה כמתאימה לדאודי, שסיפר כי עלה על האסלה ואולי גם על הניאגרה בתא הראשון (כל הפרטים מופיעים בטבלה בת/95).</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"><br />
</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"> המומחה שור התייחס לאפשרות זו בעדותו:</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"><br />
</span> <span style="color: #5d5d5d;"> "ברור שלתוך תא השירותים נכנסו אנשים רבים, חלקם אנחנו יודעים, החובש, בן צור, כל מיני אנשים שאת נעליהם קיבלנו לבדיקה וחלק מהעקבות בדם לא מצאנו על ידי מי הוטבעו, אין לי ספק שחלק מאותם אנשים היה בתוך תא השירותים ורגליו, נעליו טבלו בדם שהיה על הרצפה. בכל זאת מצאנו עקבות חלקיות ביותר מחוץ לתא השירותים, עקבות חלקיות ביותר על הקורה, עקבות חלקיות נוספות שברור שמעידות על כך כי אלו שדרכו בתוך המקומות האלה לא נתפסו על ידנו או נעליהם". (עמוד 505 לפרוטוקול).</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<br />
<span style="color: #5d5d5d;">54. זאת ועוד.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"><br />
</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"> תודות למערער, שהסב תשומת לב החוקרים, ידוע לנו כי לא ניתן לנעול את תא השירותים מבחוץ, כך שאין כיום מחלוקת כי הרוצח חילץ עצמו מתוך תא השירותים החוצה. ההגיון אומר כי הרוצח הסתלק במהירות מזירת הרצח, מאחר שבכל רגע יכולה הייתה להיכנס תלמידה אחרת לחדר השירותים. לטעמי – ולא נעלם מעיני כי הדבר לא נטען על ידי המאשימה בסיכומיה – ספק רב אם שלוש העקבות הנ"ל אכן משרטטות מסלול יציאה מהתא. אסביר.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"><br />
</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"> מבט על תמונת המנוחה ותא השירותים מלמד כי גופתה של המנוחה הייתה שרועה כמעט על כל מכסה האסלה, למעט חלק קטן בצד ימין (כשעומדים עם הפנים אל התא). אין חולק כי הרוצח היה חייב לעלות על משהו ולהגביה את עצמו כדי להיחלץ מתוך התא. קשה להלום כי הרוצח יניח את רגלו על החלק הקטן הפנוי של מכסה האסלה, תוך שהוא מקפיד שלא לדרוך על המנוחה, לאחר מכן יעביר רגל שניה אל מכסה מיכל ההדחה (העשוי מפלסטיק ועלול להישבר תחת משקלו של הרוצח). או-אז, ימצא הרוצח עצמו עם הפנים אל הקיר, יסתובב בתוך התא הצפוף ויחלץ עצמו מהתא, תוך שהוא דורך עם רגל אחת על קיר אחד - פעולה אקרובטית כשלעצמה, שאני מתקשה להבין כיצד היא אפשרית - המחייבת אותו לעבור אל תא השירותים הסמוך. פעולה זו אינה טבעית לרוצח המבקש להסתלק מהזירה. אפשרות אחרת היא, שהרוצח מסתובב כך שפניו אל הדלת, מניח רגלו על החלק הקטן הפנוי של מכסה האסלה, תוך שהוא מקפיד שלא לדרוך על המנוחה, לאחר מכן מעביר רגל שניה לאחור אל מכסה מיכל ההדחה, פעולה קשה כשלעצמה בהתחשב בהפרש הגובה בין האסלה למכסה האסלה, ואז מחלץ עצמו מהתא, תוך שהוא דורך רק עם רגל אחת על קיר אחד. גם מסלול יציאה זה קשה לביצוע, מאחר שהוא מרחיק את הרוצח מהדלת, וגם אינו טבעי כלל מבחינתו של רוצח המבקש להיחלץ מהתא בדרך המהירה והקלה ביותר. יש לזכור כי נמצאו עקבות על מכנסיה של המנוחה, ואין זה סביר בעיניי שהרוצח, שהיה מוכן לדרוך, בשלב כלשהו, על גופתה של המנוחה, הקפיד לדרוך בשלב אחר של בריחתו דווקא על החלק הקטן הפנוי של מכסה האסלה. דומני כי ההיגיון מלמד שטביעות הנעל על גופתה של המנוחה שייכות לרוצח, בעוד שטביעות הנעל הזרות שייכות לאלמוני שהגיע לאחר הרצח, וביקש לכבד את המנוחה ולהימנע מלדרוך עליה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"><br />
</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"> הדרך בה המערער חילץ עצמו מהתא במהלך השחזור, היא הדרך המהירה ביותר וההגיונית ביותר מבחינת הרוצח: עליה מהירה על מכסה האסלה עם הפנים לכיוון הדלת – מה שמתיישב הן עם כיוון העקבות והן עם העובדה שעקבת נעל ימין נמצאת על המכנס השמאלי ועקבת נעל שמאל על המכנס הימני של המנוחה - תוך דריכה על המנוחה ותנופה בכוח ידיים למעלה באמצעות קורות התא, כפי שהדגים בקלילות המערער. אזכיר כי המערער אף לא שכח בשחזור לנגב בחולצתו את החלק העליון של משקוף הדלת, מה שיכול להסביר את בטחונו באמירתו למדובב ארתור "אבל אני בטוח שבשירותי נשים אין טביעות אצבעות שלי".</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;"><br />
</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="color: #5d5d5d;">55. אכן, אין ענייננו בהוכחה לגבי מקור טביעות הרגליים בתא השירותים, אלא בניחוש ובהשערה ובהגיון, אך בהשערה סבירה שיש בה כדי להחליש עד מאוד את עוצמת הראיה היחידה שניתן לזקוף בצד "הזכות" של המערער.</span>".</div>
</blockquote>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
- עד כאן הציטוט הראשון.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
- אני מניח שהדברים ידועים. - בתא נמצאו שלש עקבות של נעליים שלא היו שייכות לזדורוב, - וגם לא לנעליים של אף אדם אחר שידוע שהיה במקום, ככל שאלה נבדקו. הדברים מתאימים כמובן לשנאמר ע"י "א.ח." בתכנית "צל של אמת", - אבל השופטים הנכבדים <span style="font-size: 8.25pt;">(- דנציגר, עמית מיודענו, וזילברטל)</span> שישבו בבית המשפט העליון לא יכלו להתייחס לכך ולא להביא את העובדה "במניין שיקוליהם" ע"מ להגיע להחלטה נכונה בעניין העומד לפניהם משום שבשלב קודם, בערעור קודם שגם הוא בפני ביהמ"ש העליון, - <span style="font-size: 8.25pt;">(- שם ארבל, - דנציגר וזילברטל)</span> כאשר ההגנה בקשה להביא את הדברים בפני ביהמ"ש המחוזי, - <a href="https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\10\390\079\b24&fileName=10079390_b24.txt&type=2" target="_blank">סרב בית המשפט<span style="color: black;"> - </span>ביום 17.3.2013<span style="color: black;"> - </span>למבוקש</a>, - ובחר להותיר תחת זאת את ה-"הודעות" וה-"נתונים" שבאותו עניין מחוץ לדיון המשפטי שצפוי להכריע בהתייחס לנאשם האמור ובהתייחס לממצאים בנוגע לאחראי או לאחראית למותה של הנערה הידועה שגופתה נמצאה מדממת בתא השירותים, הידוע גם הוא, - שבביה"ס "נופי גולן" שבקצרין. אין בהחלטת ביהמ"ש בעניין הסרוב האמור ולו מלה יחידה של הסבר קונקרטי משום מה סברו השופטים שמוטב לדחות את הבקשה האמורה ולא לאפשר את הבאת הדברים בהליך שם. יש התייחסות קצרה לטעמים הכלליים המנחים בתי-משפט בבקשות מסוג זה, - אבל אפילו לא נאמר ישירות שביהמ"ש דוחה את המבוקש: - נאמר שביהמ"ש המחוזי יגבה שתיים מן הראיות, - ז.א. מתוך ארבע <span style="font-size: 8.5pt;">(- שתי <span style="color: #5c5c5c;"><b>קבוצות של ראיות</b></span>, - מתוך ארבע <span style="color: #5c5c5c;"><b>קבוצות של ראיות</b></span>, - ליתר דיוק)</span> שבקשה ההגנה, - ומכך מובן שהבקשה בהתייחס לעניין המדובר (וגם בהתייחס לדבר מה נוסף שנתבקש שם) לא נתקבלה. - יתכן בהחלט שעקר הדברים והנקודה החשובה ביותר, (- עד כה) כאן בהתנהלות ביהמ"ש בקבלתו את ההחלטה האמורה מיום 17.3.13, - אבל כרגע בדברים שכאן עניינינו בדברים המצוטטים, כנאמר בפתיחה.<br />
<br />
- צריך להעיר שכמובן אי אפשר להטיל על יצחק עמית את האחריות להחלטה שלא נטל בה חלק, - ולכן גם לעובדה שלא היה באפשרותו להביא במסגרת שיקול דעתו בפסק-הדין את ההתייחסות (הרת הגורל כפי הנראה) לַפָּרָשָׁה שנמנע ממנה להמצא בגדרי ההליך הפלילי. - משפט אחרון זה עניינו בעובדה, - בה מתמקדת הכותרת של הדברים כאן, - שעניינם של אלה בביקורת חריפה וקשה בעניין איכות מלאכתו של שופט בית המשפט העליון האמור, - ולכן יש להביא את ההסתייגות האמורה שמקדם. - הערה נוספת היא שהדברים שבמשפט השני שבפסקה הקודמת כאן - עיקרם בכך שהעקבות לא התאימו לנעליים של זדורוב, פחות מעניין אותנו שלא התאימו גם לנעליים של אחרים, - למרות ההתייחסות הארוכה יחסית של עמית בציטוט כאן.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://www.youtube.com/watch?v=rNWpMbxRbu4" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="887" data-original-width="1600" height="110" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhhA-5MXSD_izy7bM0JmzBNUFkuzr5aFiGWLYKlNH1b-nLj8z0rzask8SU6ufWJ0KH8d8fckX742LUhZpYT5fsulOkS4v0ZPJu4UfqNS-JKqpWV-miQtfics1zkmmk2qcS_Gf6ED86CpV3E/s200/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+%25D7%2597%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%259A+%25D7%259E%25D7%2595%25D7%2592%25D7%2593%25D7%259C.png" width="200" /></a></div>
<span id="goog_853675553"></span><span id="goog_853675554"></span><span id="goog_853675561"></span><span id="goog_853675562"></span>סימן אחד <span style="font-size: x-small;">("עקבה")</span> נמצא על מכסה האסלה, שני על מיכל ההדחה, <span style="font-size: x-small;">(- ה-"ניאגרה")</span> ושלישי על הקיר למעלה המפריד בין התא בשירותים לתא הסמוך לו משמאל.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
- מכיון שהנרצחת נמצאה בתא שירותים נעול, - שלא ניתן היה לפתחו מבחוץ, -<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">1</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup> מובן לכאורה שהעקבות צריכים להיות של הרוצח, <span style="font-size: x-small;">(- או של הרוצחת, כמובן, - למותר לציין)</span> שאינו, ז.א, - <span style="font-size: x-small;">(או אינה)</span> רומן זדורוב.<br />
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-size: x-small;">(- "<span style="color: #444444;">מכאן טענת ההגנה כי שלוש עקבות אלה שייכות לרוצח האמיתי</span>, <span style="color: #444444;">וכי העקבות מצביעות על מסלול יציאה מהתא החוצה לאחר הצטברות דם על הרצפה</span>"; - סעיף 50 בציטוט)</span></div>
</blockquote>
</div>
<div style="text-align: right;">
(יתכן וצריך להעיר גם ששתי נערות תלמידות בית-הספר מסרו למשטרה שראו בתא הסמוך הנזכר נייר טואלט מלוכלך בדם ודם על הרצפה. האחת דברה על נייר טואלט זרוק על הרצפה ועליו סימני דם וגם בפח נייר טואלט ועליו סימנים כאמור ונראה לה שגם על הרצפה היו כתמי-דם מרוחים, - והשנייה (שהייתה עמה) מספרת שראו יחדיו דם על הנייר שנמצא על המתקן "והיה סימן של דם על הרצפה וכאילו מישהו דרך על זה". - לא מדובר על גילויים חדשים כי אם על הודעות שנתקבלו פחות משבוע לאחר הרצח והיו בתיק ביהמ"ש; - סומנו שם כ-<a href="https://drive.google.com/file/d/0B8DWLof7DVZfSWRvbjVsMmY2Sjg/view" target="_blank">ת\50</a><sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">2</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup> ו-<a href="https://drive.google.com/file/d/0B8DWLof7DVZfaG9WQ1NzRXJiWnc/view" target="_blank">ת\51</a><sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">3</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup>.<br />
אבל בדבריו של עמית בנידון אין כל איזכור לזה וככל הנראה גם בפסה"ד בכלל.)<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">4</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup><br />
<br />
- עמית בדבריו מנסה לבסס את הרעיון שהיו בין האנשים שנכחו באזור, - במתחם השירותים או בסביבתו, - במהלך פרק הזמן המיידי-יחסית שלאחר גילוי הגופה, - גם כאלו שנעליהם לא נבדקו (וגם שזהותם לא ידועה לנו, - אחד לכל הפחות) ולעניין זה דבריו סבירים, - אין צרך לחלק עליהם.<br />
<br />
אבל זה כמובן לא העיקר.<br />
<br />
- הנקודה העיקרית שהוא מנסה להעמיד היא שקיימת אפשרות סבירה או ממשית לכך שהעקבות האמורים הם עקבות של מי מהשוטרים או כוחות הרפואה או אחרים (כמו צוות המקום) שנכחו באתר הרצח בפרק הזמן המיידי (טרם לפינוי הגופה) שלאחר גילוי דבר המעשה במקום. - ובנקודה זו הוא משתטה.<br />
<br />
- אין מחלוקת שאם העקבות נעשו קדם לפתיחת התא (שהיה נעול כידוע כשנמצאה הגופה) כל הרעיון הזה הוא לא רלוונטי. על זה כמובן גם עמית לא מנסה לחלק. - שגיאתו הראשונה של עמית, נראה, במידה של הנחת המבוקש.<br />
<br />
- זדורוב הינו גבר שקומתו אינה נמוכה, - ודרכה של התביעה אינה מייחסת לו תכנון מוקדם, - <span style="font-size: 8.5pt;">(- מחוץ לגדר הנושאים בהם העיסוק כאן, - ניתן להעיר במאמר מוסגר שהעדר-הבהירות לעניין-המניע בהתייחס לזדורוב מוזר לכשעצמו - אל מול הפירוט-הנרחב-שבהודאותיו ז.א. - המתיימרות להציג תמונת מצב כוללת ביותר ולכן גם מן הסתם מובנת במידת האפשר)</span> כמו"כ בהיותו גבר ולא בן-גילם של תלמידי בית הספר, - ופרט לכך, - שלא כ-א.ק, - מוכר במקום לציבור התלמידים, המורים ועובדי ביה"ס האחרים, - התנהלותו כשניתן להניחה ע"פ השכל הישר לעניין שיקול דעתו באשר לאפן ההסתלקות הרצוי לו מן המקום, - שונה מהותית, כמובן, - מזו שנייחס לצעירה הקרובה-יותר-בגילה לתלמידות שבמקום, - אשר בנוסף לכך גם תכננה את מעשיה מקדם - ובכלל זה כמובן גם את העולה מן הצרך הברור והמובן לעזב את המקום לאחר מעשה באין רואה, או - אולי נכון יותר - באין מבחין.<br />
<br />
בהתייחס לנתיב היציאה מהתא, - אם נקבל שיצא מהתא שלא מבעד לדלת, - ואם היה מדובר בכך שעובדה זו הייתה ידועה כבר או מוסכמת ונותרה השאלה - אם כך, - כיצד? - אז הבחירה בדילוג או בזינוק מעל לדלת הכניסה היא הפשוטה, המיידית, והבנאלית ביותר. - אם ננסה לשאל עצמנו מה יהיה נתיב הבריחה הטוב ביותר האפשרי במצב האמור להמצא אז, - בו מלא תא השירותים בדם מכל עבר ומן הסתם גם בגדי הרוצח ספוגים בו וגופת המתה מונחת גם היא כמובן באותו מרחב מצומצם כמו כן, - אזי מטבע הדברים, דומה כי תשוב הכרתנו לענות בשאלה בדבר ההגיון והסבירות שבביצוע המעשה מלכתחילה.<br />
<br />
- א.ק. ענתה בדברים למפרע, - ע"פ סיפורו של בן זוגה לשעבר. - אבל במקרה האחר אם נותנים את הדעת על שאלת נתיב הבריחה שלאחר מעשה, דבר שמסתבר מתוכו לכאורה כי אפשרות סבירה אינה קיימת, - מופנים אנו מטבע הדברים לִתְהִיָיה בדבר הסיכון המוזר והקשה שבדבר מלכתחילה. - כיצד עשוי אדם, ולא כל שכן העובד במקום והפוגש את האחרים המצויים שם כעניין של שגרה כל העת, - להניח כי יתאפשר לו לעזב את המקום בביטחה? - ובפרט בהיות המדובר בחדר שירותי הבנות בו תמצא נוכחותו יוצאת דופן לכשעצמה ומחשידה מלכתחילה אף בלא זיקה למעשה המדובר?<br />
<br />
- עמית טוען, - (סעיף 54)<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
"<span style="color: #5d5d5d;">ההגיון אומר כי הרוצח הסתלק במהירות מזירת הרצח, מאחר שבכל רגע יכולה הייתה להיכנס תלמידה אחרת לחדר השירותים</span>", -</blockquote>
</div>
וגם, - (שם)<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
"<span style="color: #5d5d5d;">הדרך בה המערער חילץ עצמו מהתא במהלך השחזור, היא הדרך המהירה ביותר וההגיונית ביותר מבחינת הרוצח: עליה מהירה על מכסה האסלה עם הפנים לכיוון הדלת... - תוך דריכה על המנוחה ותנופה בכוח ידיים למעלה באמצעות קורות התא...</span>".</blockquote>
</div>
- אז גם אם נתעלם מהאמירה (המרתקת) ש-"הדריכה על המנוחה" היא הדרך "ההגיונית ביותר" עדיין לא זה המצב. - זדורוב, ע"פ דרכו של עמית, - נמצא בתוך התא ואינו יודע באיזה רגע צפויה נערה נוספת להכנס למקום. - הזינוק מעל לדלת הנעולה לא יתכן שלא יתפס כיוצא דפן ומעורר חשד - בפרט בהיותו גבר בוגר בשירותי הנערות, - ע"י כל מי שתבחין או שיבחין בו, וגם יחרט בזכרונה או בזכרונו של העד או של העדה לדברים. - הגופה צפויה להמצא, באופן בלתי נמנע, - ועובדה זו ידועה. - ואוסיף כאן נקודה הנוגעת לעניין הגם שאין עניינה באותם שלשה סימני טביעת נעל זרים בהם עיסוקו של השופט עמית בדבריו הנידונים כאן: -<br />
<br />
ע"פ עמית בדבריו שהשמטתי את חלקם בציטוט הקודם לעיל: -<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
"<span style="color: #5d5d5d;">הדרך בה המערער חילץ עצמו מהתא במהלך השחזור, היא הדרך המהירה ביותר וההגיונית ביותר מבחינת הרוצח</span>", -</blockquote>
<blockquote class="tr_bq">
"<span style="color: #5d5d5d;">עליה מהירה על מכסה האסלה עם הפנים לכיוון הדלת - <span style="color: #ba0000;">מה שמתיישב הן עם כיוון העקבות והן עם העובדה שעקבת נעל ימין נמצאת על המכנס השמאלי ועקבת נעל שמאל על המכנס הימני של המנוחה</span> - <span style="color: #ba0000;">תוך דריכה על המנוחה</span> ותנופה בכוח ידיים למעלה באמצעות קורות התא, כפי שהדגים בקלילות המערער</span>".</blockquote>
</div>
אז מי שמעוניין לצפות ב-"קלילות" האמורה יכול בקישור <a href="https://youtu.be/RUugefXKJ4U?t=214" target="_blank">הזה</a>, - אבל לא בזה העניין. - עמית בעצמו אומר, והדגשתי כאן בצבע, - שזדורוב דרך על מכנסיה של ראדה שהייתה שרועה על מכסה האסלה - ומכאן הסימנים (- ה-"עקבות" שהוא מתייחס אליהן) הנטענים ע"ג המכנס, - בהיות המכנסיים ספוגים בדם, - וזנק מכאן אל מעבר לדלת התא ע"מ לצאת מהמקום, - תוך שהוא נוחת על רגליו, - מאליו יובן, - נחיתה קפיצית שמגעה עם הרצפה ולחצה עליה עולים על אלו של צעד רגיל שבהליכה. - מכאן, - אם אמנם דרך על המכנסיים שהיו ספוגים בדם כאמור ממש באותו הרגע בזנקו כמתואר אל מחוץ לתא, - <u>הרי שבנחיתתו זו על הקרקע מסתבר לכאורה כי בהכרח-יותיר-סימני-דם בדמות סוליות נעליו על רצפת החדר מחוץ לתא</u>. <b>- אינני מוצא ספק כי עובדה משמעותית היא כי לא שמענו דבר, לעניין הודאתו, או לעניין השיחזור, - בדבר סימני עקבות נעליים מסוג זה אשר נותרו כך על הרצפה לעין כל, או לחילופין בדבר ניקוי אותם סימנים על ידי זדורוב טרם שהמשיך בדרכו ועזב את המקום.</b> גם לא שמענו בדבר סימנים מסוג זה שנצפו ע"י מי, בשעה שמובן כי לא קל להחמיצם.<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">5</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup><br />
<br />
- אבל בחזרה לנושא המרכזי, - פרט לכך, - גם טרם לזינוק, - גם אדם שאינו אינטליגנטי באפן יוצא דפן דווקא, - לנוכח הסכנה המוחשית ככל-האפשר ועוצמתה-הרבה המובנת לכל אדם, - נראה שימצא ער ככלל באופן אינטואיטיבי לסכנה ולנזק-הפוטנציאלי שיגרם לעצמו מתוך כך. - כל עיכוב טרם היציאה לחוף מבטחים, - למקום שבו לא תעורר נוכחותו חשד אף לכשעצמה, - עשוי להמצא כבד משקל והרה גורל; - אפילו עיכוב של כ-20-30 שניות שידרשו לניקוי סימני הדם במקרה הטוב עשוי להמצא כנצח באותה עת, - לא כל שכן עיכוב ניכר יותר במקרה שהדברים יסתבכו מעט, - דבר שאינו חורג מגדר הסביר, - העשוי להאריך את ההשתהות - נראה - עד כדי כ-2 או 3 דקות. בפרט כמובן מקום שחשיבות עילאית לכך שהניקוי יהיה מלא ולא יוותרו סימנים או שאריות שלא נוקו כראוי בשטח הגלוי שמחוץ לתא.<br />
<br />
- עמית מניח שהמעורב בדבר הוא גבר בן גילו של זדורוב, בעל יכולות גופניות או פיזיות דומות, אשר לא תכנן את הדברים מראש כי אם נקלע לסיטואציה האמורה באפן בלתי צפוי <span style="font-size: 7.25pt;">(ובלתי מובן; כאשר גם הרעיון של כעס בלתי נשלט אינו מתיישב בקלות עם דמותה הידועה של תאיר המתקרבת ליום הולדתה ה-14, ולא ברור כיצד ומשום מה עשויה היא לעורר את חמתו השפוכה של אותו אדם נזכר)</span> כבתאור הדברים הנוגע לו ע"פ סיפור המעשה הקיים והנטען. - משום מה? משום לא כלום.<br />
<br />
המדובר בהיסח הדעת ותו לאו. - כאמור, הנחת המבוקש.<br />
<br />
- כמובן של-א.ק. לא היה קל כלזדורוב לדלג מעל לדלת, - ובמצב בו התכוננה לארוע מראש ואף הכינה בגדים (ונעליים) להחלפה גם לא היה כל הגיון בזינוק האמור. - לא זו בלבד, - גם דבריו של עמית כי - "<span style="color: #3f3f3f;">ההגיון אומר כי הרוצח הסתלק במהירות מזירת הרצח, מאחר שבכל רגע יכולה הייתה להיכנס תלמידה אחרת לחדר השירותים</span>", - כנזכר קדם, - אינם משקפים את ההגיון כלל, אף בלא זיקה לכך: ככל שיתאפשר לרוצח לעבר באין רואה, ובלא שאון, - ממעל, לתא הסמוך, - ומשם - להציץ החוצה ע"מ לוודא שאין איש נכנס למקום בו זמנית, - ולצאת אזי כאחד האדם ובבטחה יחסית מן המקום בסיכון המינימלי, - הרי שזו האפשרות המועדפת לדידו בהתייחסות מציאותית לדברים. - רוצה לומר כי כבר כאן מוצאים אנו כשל מחשבתי שאף לכשעצמו נראה בבירור שאין מקומו בשיקול דעת כה מכריע כבפסק דין זה של בית המשפט העליון.<br />
<br />
<div style="margin-left: 17.5pt; margin-right: 12.5pt;">
<span style="font-size: 9.75pt;">(כמופיע בטקסט המלא שבתחילה עמית דן בסבירות-האפשרות ששלשת העקבות בהם עוסקים אנו עניינם אמנם במסלול יציאה מהתא המותווה על-ידם, - אבל מתוך הנחתו כי צריך מסלול זה להמצא מכוון ליציאה מעל לדלת הכניסה הנעולה דווקא, - דבר המבטל מלכתחילה את ערכו של הדיון ועושה את הדברים לחסרי ערך ונעדרי משמעות: - <span style="font-size: 9.5pt;">(סעיף 54)</span> "<span style="color: #505050;">קשה להלום כי הרוצח יניח את רגלו על החלק הקטן הפנוי של מכסה האסלה, תוך שהוא מקפיד שלא לדרוך על המנוחה, לאחר מכן יעביר רגל שניה אל מכסה מיכל ההדחה (העשוי מפלסטיק ועלול להישבר תחת משקלו של הרוצח). או-אז, ימצא הרוצח עצמו עם הפנים אל הקיר, יסתובב בתוך התא הצפוף ויחלץ עצמו מהתא, תוך שהוא דורך עם רגל אחת על קיר אחד - פעולה אקרובטית כשלעצמה, שאני מתקשה להבין כיצד היא אפשרית - המחייבת אותו לעבור אל תא השירותים הסמוך. פעולה זו אינה טבעית לרוצח המבקש להסתלק מהזירה. אפשרות אחרת היא, שהרוצח מסתובב כך שפניו אל הדלת, מניח רגלו על החלק הקטן הפנוי של מכסה האסלה, תוך שהוא מקפיד שלא לדרוך על המנוחה, לאחר מכן מעביר רגל שניה לאחור אל מכסה מיכל ההדחה, פעולה קשה כשלעצמה בהתחשב בהפרש הגובה בין האסלה למכסה האסלה, ואז מחלץ עצמו מהתא, תוך שהוא דורך רק עם רגל אחת על קיר אחד. גם מסלול יציאה זה קשה לביצוע, מאחר שהוא מרחיק את הרוצח מהדלת, וגם אינו טבעי כלל מבחינתו של רוצח המבקש להיחלץ מהתא בדרך המהירה והקלה ביותר.</span>". - שוב, - סבור אני כי המדובר בדברים שאין מקום כי הציבור יסכין עימם לעניין רמתם הסבירה של דיון ושל שיקול דעת כבעניין כבד המשקל שלפנינו.<br />
<br />
- המדובר אמנם אך בתולדה נוספת של השגיאה דמקדם אך ניכרים הדברים כאן באפן המשקף את מצבם באפן בהיר יותר כך שקל להבחין בגיחוך שבהצגת-הדברים הרצינית כביכול - כאשר הלכה-למעשה המדובר בלא כלום.)</span></div>
<br />
אבל הנקודה העקרית עדיין לפנינו.<br />
<br />
- העניין העיקרי הוא בנסיונו להציג את הדברים כאילו ניתן לשוות בנפשנו אפשרות סבירה לכך שאותם עקבות ידועים נוצרו לאחר הרצח ולאחר גילוי הגופה ע"י מי מהנוכחים במקום אז כנזכר מקדם. - הרעיון המוצג על ידו הוא כאילו אדם כלשהוא שנכנס כבר לתא השירותים למטרה כלשהיא, כאשר אחר נדרש אף הוא להכנס לתא לצרך דבר מן הדברים שנדרש ביצועם באותה עת, - ע"מ לאפשר גישה אל הגופה לאותו אדם אחר, - תחת לצאת מן התא לשם כך - כשיעשה אדם כדבר מובן מאליו ומטבעם של הדברים, - בחר להניח רגלו האחת על מכסה האסלה - ממש בצמוד לגופה כמעט, - ולהמשיך ולהניח רגלו השנייה ע"ג מיכל ההדחה, - ולטפס ולהמשיך עוד תוך שיגיע ברגלו הראשונה אל הקיר שממעל ויניחנה שם, - ויתלה שם, וישאר אף תלוי כך באותה תנוחה כל עוד חברו האמור שממטה ממשיך במלאכתו שלשמה ניגש אל הגופה ובעטיה טפס האחר כאמור בדרך כה יוצאת דופן אל מרומי התא. - אציין כבר כאן שביצוע הדברים קשה ביותר, - הניאגרה, העשויה פלסטיק, - מחוזקת כרגיל אל הקיר בשני ברגים המיועדים להיות מסוגלים לשאת את משקלה של זו ועוד משקל סביר של לחץ העשוי להיות מופעל עליה או חפצים העשויים להיות מונחים על המכסה. - יכולת העמידה של המתקן האמור אינה מתקרבת כלל בשום אפן לאפשרות לשאת משקל אדם וגם לא מחציתו או קרוב לכך הנתמכת ע"י רגל אחת. - הנוקט בדרך האמורה המתוארת ע"י כבוד השופט יצחק עמית בעניינינו <u>נדרש היה בהכרח להעזר בידיו</u>, - <u>ולא כתמיכה קלילה נוספת בלבד לשם איזון או בדומה לכך</u>, - <u>כי אם מתוך אחיזה איתנה כאשר חלק ניכר ממשקלו מוחזק באמצעות תמיכת-ידיו האוחזות בקירות בחלקם העליון</u>. <u>אי אפשר לעמד כאשר רגל אחת על המיכל והשנייה על הקיר בהתאם לסימנים</u>, - <u>הניאגרה תתמוטט בשאון על הגופה שמתחתיה ובמרבית המקרים העומד-עליה-ברגלו-האחת עמה</u>. - גם אחרת ע"פ דרכו של עמית - ככל שניתן לשפט ע"פ התמונה שכאן - המרחק בין הסימן השני לשלישי הוא כזה שהדבר כמעט בלתי אפשרי. - יש לתת את הדעת שאין הדברים אמורים בהופעת קירקס שבה ככל שירב הקושי כן תעלה איכות ההופעה, - ולא באדם שכישוריו לביצוע מטלות חריגות נובעים מאימון שמטרתו זו-בדיוק כְּשָׁם, - כי אם במצב שבו אף-אם-נתעלם-מהבלות-הרעיון-לכשעצמו אף-אילולא-כן מובן שגם אילו עלה רעיון כה מוזר בדעתו של מי במקום המדובר הרי שעדיין הקושי-הרב-והמובן מניאו היה מלנסות דבר כה שטותי וחסר-הגיון. - בנוסף, - גם לעניינה של א.ק, - אם לשפט ע"פ הסימנים כשניתן להבחין בהם כאן ניתן להניח שהתיישבה על הקיר שמימין-דווקא, <span style="font-size: 7.25pt;">(- בין תא 2 לתא 1)</span> ראשית, - ורק אחרי כן המשיכה והניחה רגלה השמאלית על הקיר שמנגד ע"מ לעבר לתא הסמוך שמשמאל.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjrROxmEUcBzzQnxb5Ya35mXd81iIDWArBq7YulA-3PNEXAcTHVe0DQvWXnrAg_jt3iu1HCKN6ZSL-1NKGl8jlgg2ZbHTcHtryo59Uxx110WW4xlOPi6cgUPLY94m8TgAENdcfTZZuqXQyz/s1600/image.png" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="550" data-original-width="1034" height="212" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjrROxmEUcBzzQnxb5Ya35mXd81iIDWArBq7YulA-3PNEXAcTHVe0DQvWXnrAg_jt3iu1HCKN6ZSL-1NKGl8jlgg2ZbHTcHtryo59Uxx110WW4xlOPi6cgUPLY94m8TgAENdcfTZZuqXQyz/s400/image.png" width="400" /></a></div>
- אבל נראה מכל מקום שיש להדגיש כי אין הדברים כאן עוסקים רק בשאלה של שגיאה או שגיאות בפסה"ד ובשיקול הדעת של השופט שמדבריו ציטטתי לעיל. - השאלה אינה רק אם יש פגמים. - השאלה היא באם ההתייחסות בכלל שהדברים זוכים לה באה במתחם סבירות. - כך בלשון המקובלת בעולם המשפט.<br />
<br />
- גם אם יש שגיאות, - שגיאות יכולות להיות סבירות, ושגיאות עשויות להיות מטומטמות. אינני טוען שעמית מטומטם, - ואני סבור דווקא שהיה גם מקום וגם צרך לומר את הדברים אילו היה זה המצב. - שיקול דעתו אינו סביר, חד משמעית, - רמתם של הדברים, אם בוחנים אותם הלכה למעשה, - ואין צרך בכל השכלה משפטית לשם כך - אינה מתאימה לַבָּרוּר ככלל לכל אדם שהייתה צריכה להיות, - ואף אינה קרובה לכך. אין המדובר בשאלות משפטיות, - המדובר בשכל ישר ובראייה משכילה, רחבה ומציאותית. - ז.א. ביכולות מנטליות שככלל אינן תולדה של לימוד אינפורמטיבי כי אם של ליבת האישיות במרבית המקרים שהיא במידה לא מבוטלת לכל הפחות תכונה מולדת. - מלאכתו של עמית כאן (ז.א. לכל אורך הפוסט הנוכחי שאתם קוראים עתה) אינה מניחה את הדעת, ובבירור מלמדת שיש מקום לשאול שאלות קשות באשר לזכאותו של ביהמ"ש לאמון הציבור. - הדברים אינם אמורים רק בשנאמר עד כה, כי אם גם בשיופיע בהמשך, - בכלל ההתייחסות שכאן.<br />
<br />
- אין המדובר ברעיונות שגויים בלבד, - כי אם ברעיונות שאם נכנה אותם "הזויים" לא תהא בכך הפרזה כלשהיא. - יתכן ומקום שעוסקים בפס"ד בן 292 עמודים (כך בקובץ "Word") יש בכך כדי להתיש את העוסק בכך ולפגע בערנותו, - כשציינתי בתחילה לא קראתי את פסה"ד במלואו ויתכן שבכך זוכה אני ליתרון כלשהוא. - עם זאת, למותר לציין כמובן שאין בכך מחילה. - רעיונות המובאים בפסה"ד בקטעים המצוטטים (עד כאן ובהמשך) מנותקים מן המציאות עד כדי שבראייה מציאותית של הדברים, (ולא מופשטת, כמקובל בעולם המשפט) ובראייה כוללת, (ולא מפורקת למרכיבים הזוכים להתבוננות כל-אחד בנפרד, מתוך גישה חמרנית אשר אינה ערה לצרך להביט בפשטות גם בדברים השלמים כמות-שהם במציאות ולא רק ע"ג הנייר) עשויים הם להדמות לרעיונות של ילד צעיר בן כ-7 שנים אשר חשיבתו טרם בגרה וטרם הבשילה.<br />
<br />
- קשים הם הדברים, - ובזויה היא המערכת, - וישפטו הקוראים כאן: -<br />
<div style="text-align: center;">
<blockquote class="tr_bq">
"<span style="color: #5d5d5d;">את שלוש טביעות הנעליים הזרות, ניתן להסביר במהומה ששררה עם גילוי הגופה</span>",</blockquote>
</div>
<div style="text-align: center;">
<blockquote class="tr_bq">
<span style="color: #5d5d5d;">"תא השירותים קטן וצפוף, ואין צורך בדמיון מפותח כדי לצייר את התמונה לפיה מאן דהו מנסה 'להיתלות' מעל המנוחה והאסלה - רגל פה (על מיכל ההדחה) רגל שם (על הקיר) - בעוד שני הפרמדיקים שנכנסו לתא בודקים אם המנוחה בחיים, מנסים להתחיל בחילוץ הגופה, צועקים בהתרגשות אחד לשני</span>", -</blockquote>
</div>
ראשית, - ידוע לנו כי הרצח בוצע בשעה 14:00 בקירוב או קודם לכן בעוד שהגופה נתגלתה לא פחות מארבע שעות מאוחר יותר. - הגופה הייתה כבר קרה. לא היה הרבה מה לבדק. - אלמנטרי. - ובאיזה חילוץ של הגופה עשויים או אמורים הפרמדיקים להתחיל? - לא ברור שהשוטרים ינחו אותם שלא לשנות מתנוחת הגופה ולהמנע מכל פעולה העשויה לשבש את האפשרויות לדלות מידע מזירת הארוע? - (- עמית עצמו גם מציין שאחד הפרמדיקים מסר שקצין המשטרה שהיה במקום ביקש שלא להזיז את הגופה, - אבל אפילו אילולא כן, - זה לא מובן מאליו?) ומשום מה יצעקו הפרמדיקים אחד לשני? - כך מתנהלים דברים ע"י אנשי המקצוע? - מן הסתם לא. - אבל זה לא העקר.<br />
<br />
- עוד באותו עניין: -<br />
<div style="text-align: center;">
<blockquote class="tr_bq">
"<span style="color: #5d5d5d;">אך גם בהנחה שלא נפקד מהרשימה אף אחד מהעוברים ושבים בזירה, מי לידינו יתקע כי מי מהם לא ניסה 'להיתלות' בתא השירותים משך שניה קלה על מנת לאפשר לאחרים לגשת לגופה, מבלי שבמהלך ההתרגשות והמהומה בתא הקטן והצפוף, הדבר נחרט בזכרונו? או שמא אף התבייש לחשוף זאת משנשאל על כך?</span>",</blockquote>
</div>
- אז לכך שלאו-דווקא הייתה מהומה כבר התייחסנו. - אין סיבה להניח שאנשי המקצוע השונים האחראים לזירה ומשמשים בה רגילים להתנהל באי-סדר ובהעדר-מוחלט-של-שלוות-נפש. - סביר להניח הנחה מנוגדת, ושופט העוסק בפלילים במסגרת שגרת יומו סביר להניח שזכה להתוודע לדברים מסוג זה במידה כלשהיא. - לקושי "להיתלות" ע"פ דרכו של עמית התייחסתי מקדם. - העלייה אל המצב האמור-להיות-מתואר-לעניין-זה (ככל שקיים אפשרי כזה כלל) אינה עניין טרוויאלי ופשוט ואפילו אם ינסה מי דרך זו לא ימצא עצמו במצב הנשאף בתוך "שנייה קלה".<br />
<br />
למעלה מכך: - אם אמנם כך היה הרי ש<u>לא המטפס בלבד צריך להיות מסוגל להעיד ולספר על כך</u>, - <u>כי אם כמובן בבירור גם אותו אדם שע"מ לאפשר לו גישה לגופה טפס הראשון באפן כה בלתי-סביר לנגד עיניו</u> (- המשתאות, - לא יהא זה מופרך להניח) <u>של משנהו</u>, <u>ובקרבתו הלמעלה ממיידית</u>.<br />
<br />
- גם נקודה זו הוחמצה בפסק-הדין.<br />
<br />
אבל העיקר הוא בעצם הרעיון שפעולה כאמורה עשויה להחשב לסבירה ושהאפשרות שבוצעה בפעל בתנאים הרלוונטיים והמדוברים עשויה להחשב למציאותית.<br />
<div style="text-align: center;">
<blockquote class="tr_bq">
"<span style="color: #5d5d5d;">בהודעה הנוספת שנגבתה מהפרמדיק אייל בן משה ביום 3.1.2007, הוא ציין כי הוא וחברו נתבקשו כמה שפחות להסתובב בזירה, אך לא נשאל כלל אם ייתכן שמישהו אחר טיפס או עמד על האסלה/ניאגרה</span>".</blockquote>
</div>
- גם לא נשאל כלל באם יתכן שאדם כלשהוא ערך נסיון ממשי - ולו קל, - לתרגל צעדים ידועים של ריקודי עם (או לחילופין גם מחול מודרני, או יתכן אולי גם ריקודי ג'אז החביבים על בני הנוער) בקצב כזה או אחר בתוך התא, או סביר יותר - ע"ג קורות הבטון שברום הקירות המפרידים בין התאים. זאת בפרט במדינה שבה ידועה חיבתם של נופשים לפזז ע"ג משטחי הבארים ובינות לכוסות המשקה שם. - אין חולק על כי לא היה המדובר בארוע מעורר חדוה, - ועם זאת אל לנו להותיר אפשרות כאמורה בלא בדיקה של ממש, בפרט לנוכח ההשלכות האפשריות באחריתו של דבר עם סיכומם של דברים והסקת המסקנות הרלוונטיות והנחוצות ע"י בית המשפט.<br />
<br />
עדיין עוד דבר לפני שנתמקד בעיקר: - (הדברים שלהלן מתייחסים לציטוט שלפני האחרון)<br />
<div style="text-align: center;">
<blockquote class="tr_bq">
"<span style="color: #5d5d5d;">על אפשרות סבירה זו, ניתן להקיש מהעובדה <span style="color: #ba0000;">שהמחלצים טיפסו וניסו להגיע לתא השירותים השני גם מלמעלה</span>. כך, מעל מכסה האסלה, בתא השירותים הראשון, נמצאו מספר עקבות נעליים המתאימות בדגם לנעלי אחד הנוכחים בזירה, חובש בשם מרדכי בן צור, שאישר כי טיפס על האסלה בתא הראשון והניח ידיו על אדן הקיר המפריד בין התאים, אם כי מסר שלא נכנס כלל לתא השני. בדומה, סיפר גם צבי סופר, ואילו צבי נבו סיפר כי הוא כמעט בטוח שאחד השוטרים טיפס על הניאגרה בתא השלישי. על האסלה בתא הראשון נמצאה עקבה חלקית שזוהתה כמתאימה לדאודי, שסיפר כי עלה על האסלה ואולי גם על הניאגרה בתא הראשון (כל הפרטים מופיעים בטבלה בת/95).</span>".</blockquote>
</div>
- והשאלה באם הדברים שכאן תומכים בגישתו של הכותב או להיפך. - חובש בשם מרדכי בן צור אישר שטפס על האסלה בתא 1 והניח ידיו על הקיר, - כך גם צבי סופר. (מי זה?) אדם בשם רמי דאודי מסר שעלה על האסלה ("ואולי גם על הניאגרה") בתא 1, - ואחר (צבי נבו) "כמעט בטוח" שאחד השוטרים טפס על הניאגרה בתא 3.<br />
<br />
- מה אנו למדים מכך שטפסו מי על האסלה בתא סמוך והניחו ידיהם על הקיר המפריד? - אלו הציצו אל תוך התא. - ומשום מה? - <u>משום שהיו ערים לצרך להזהר ולא לפגע במערך הפורנזי שבתוך התא</u>. - שם מן הסתם כל פרט עשוי להמצא בעל חשיבות, (כשערה יחידה, לדוגמא, - שנמצאה בזמנו על גופת הנרצחת ונבדקה כידוע רק לאחרונה) וכל כניסה שלא לצרך עשויה להמצא מזיקה. - אלו יטפסו בתוך התא תוך דריכה על האסלה - כמעט נוגעים בגופה, - ומשם אל הניאגרה, והלאה תוך אחיזה איתנה בקירות למעלה מזה?! הדברים המתוארים ככלל דווקא מלמדים על הזהירות (המובנת מאליה) של הנוכחים במקום שמן הסתם אינם מעוניינים לפגע בעבודת המשטרה ובסיכויי-הסקת-המסקנות שבעקבות איסוף הממצאים הנסתרים שבמקום. - לעניין המסומן בצבע לעיל - <u><b>ברור ומובן שהאנשים הרלוונטיים</b></u> ("המחלצים") <u><b>לא ניסו להגיע אל תא השירותים</b></u> (מס' 2) <u><b>"גם מלמעלה"</b></u>. (מעל הקיר) לא ניסו אלא לצפות אל תוך-התא מבלי להגיע למגע פיזי עם הנמצא בו. <u>ולא ברור כמובן כיצד ניתן להגיע למסקנה אחרת.</u><br />
(- לאפשרות הטיפוס ע"ג מיכל הדחה כזה-שניתן-לראות-בצילום התייחסתי מקדם ובהיות מיכלים מסוג זה שכיחים ככלל בכל מקום יכול כל המעוניין, ככלל, לבדק את הדברים בעצמו)<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">6</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup><br />
<br />
- וכאן הגענו לעקר הדברים: -<span style="font-size: 8pt;"> (- התייחסתי כבר מקדם בשורות ספורות)</span><br />
<br />
<div style="margin-left: 12.5pt; margin-right: 12.5pt;">
<b><span style="color: #595959;">נרצחה נערה בת כ-14 שנה בביה"ס בו היא לומדת. הגופה נמצאה בתא נעול בחדר מחדרי-השירותים שבבית-הספר. - הרצח לא היה שגרתי וכמות הדם שניתז על קירות התא ומראה המקום היו יוצאי דפן. - לאחר גילוי הגופה למקום הגיעו כמובן כוחות משטרה ורפואה. הגופה הייתה מונחת על אסלת השירותים, על מכסה האסלה הסגור, על גבה, - כאשר היא מכסה את מרבית שטח האסלה\המכסה שם.<br />
- לא היה באותו שלב כל רמז לזהות הרוצח או לטיב המניע.<br />
- מובן, ולמותר לציין, שראיות פורנזיות אינן מפוענחות מיידית במקום ואינן מלמדות את שבידן (אם אמנם בידן) באפן מיידי.<br />
<br />
- ועתה, - מה מבקש עמית לטעון? - בהנתן שהרצח בוצע בשעות אחה"צ המוקדמות (או הצהריים המאוחרות) והדברים נתגלו בשעות הערב מובן שמצבה של הגופה היה כזה שכל הדיוט מסוגל היה לעמד באפן חד-משמעי על כי הנערה אינה עוד בין החיים וכי אין המדובר במצב שבו בידי הרפואה המוכרת-לנו-היום להועיל בדבר. - סביר שעדיין היה על הפרמדיקים לבצע נוהל רשמי קצר של בדיקה ממוכשרת אבל המדובר ככלל בעניין פורמלי גרידא ותו לאו.</span></b><br />
<b><span style="color: #595959;"><br />
</span></b> <b><span style="color: #595959;">- מה הוא הרעיון שאותו שופט מכנה "אפשרות סבירה" ו-"השערה סבירה" בדבריו בהם אנו עוסקים? - לדרכו, - יתכן שנכנס אדם כלשהוא לתוך התא, - אולי שוטר, אולי פרמדיק, אולי אחר, - למטרה כלשהיא, - כאשר אחר מבין המצויים במקום אז, באותה עת, - נדרש גם הוא לגשת אל הגופה המוטלת ע"ג האסלה. מימדי התא אמנם קטנים כשמציין הנ"ל, וכשידוע ככלל לכל אדם, - ולכן, מטבע הדברים, ככלל, - נדרש היה הראשון לצאת ע"מ לפנות מקום לשני. עד כאן דברים פשוטים ביותר. - אבל, לדרכו של שופט-בית-המשפט-העליון זה, - קיימת האפשרות - אותה הוא מגדיר</span></b><span style="color: #595959;"> (והלכה למעשה אף במודגש) <b>כ-"סבירה" כאמור, - שתחת לשוב לאחור ולצאת מהתא במצב האמור, - בחר הראשון הנזכר לטפס מעלה כמתואר: - ראשית רגל על האסלה בשטח המצומצם שנותר פנוי בהיות הגופה מכסה את מרביתה, - אז רגל שנייה אל מיכל ההדחה,</b> (דבר לא קל כבר בשלב זה, - הביטו בתמונה) <b>והלאה עד לדריכה ע"ג הקיר שמשמאל הגבוה כמובן מקומת אדם. - הזכרתי שמשום חולשת חיזוקי-מיכל-ההדחה הברורה ידרש להעזר בידיו עזרה מאסיבית ואיתנה באין כל אפשרות להעמיס על אותו מיכל משקל משמעותי לעניינינו. - ז.א. הוא צריך להחזיק בחזקה בקירות. - ולעניין המרחק בין הטביעה על הניאגרה לזו על הקיר המדובר כבר בקושי רב יותר מהנזכר קדם לעניין השלב הקודם. <u>לדעתי נדרש אדם לפיגור שכלי ע"מ לנסות או לנקט פעולה או מעשה כה אוויליים ונעדרי-טעם.</u> - לא ידוע לנו אודות כזה שנכח שם. - הניחו הצידה את עניין הפיגור השכלי, - לא רצוי ששוטה כלשהוא יתפס דווקא לנקודה זו בבקשו לחלק על דבריי. - אבל במקום מצויים לא מעט בני אדם, - אין המדובר במי שמצוי שם בגפו. - ענייני העיקרי במוזרות הקשה והתמוהה שברעיון המוצע, - גם מבלי לענות בפרטים (שהזכרתי) לעניין טעמים שונים הנוגדים את סבירות-האפשרות, - <u>הרי שבהתבוננות רצינית ומלאה די באינטואיציה בריאה ע"מ לעמד על כי האפשרות המדוברת אינה דבר שעניינו במציאות</u> - <u>כמות שהיא</u>, - <u>חיה וקיימת</u>, <u>כלל</u>, - <u>כי אם רעיון מופשט שאין לו קיום אלא ככזה וישלל מיידית ע"י כל אדם שביכלתו לראות את הדברים כאדם בוגר ורציני</u>. זה הזוי. זה מטורף. הסבירות הרלוונטית היא כה נמוכה שאין מקום לתת עליה את הדעת כלל. - בלשון מדוברת הייתי אומר שהאיש הזה חולה. הוא העולה מפסה"ד. - אנחנו לא מדברים על נערים שמשתעשעים בשירותים, - אנחנו לא מתייחסים לבילוי שובב, - אנחנו גם לא עוסקים במקרה שבו המדובר בעוברי אורח שנתקלו במקרה שנתקלו בו ברחוב או במקום פתוח אחר, - המדובר במצב הידוע שבו באתר סגור ומצומצם נכחו אנשי מקצוע שעניינם בדברים מסוג זה ואשר בו משתדלים כל הנוכחים אף מבלי שיתבקשו להמנע מכל מגע מיותר עם המצוי בזירת-הרצח מתוך הסיבה המובנת שצפוי איסוף הראיות לשם נסיון איתור הרוצח שלא הטריח עצמו לחתם את שמו ע"ג הגופה כבאחריתו של מכתב. - "סביר" - הוא בדיוק מה שהרעיון הזה אינו. "סבירה" - היא בדיוק מה שהאפשרות הזו איננה. "סבירה", - היא במדוייק שההשערה המועלית לא הייתה ולא תהיה.</b></span><br />
<br />
<span style="color: #595959;"><b>- ואין המדובר בשגיאה גרידא. ציינתי. - תמונת הדברים כ"כ נוגדת את סבירות הרעיון המוצע שאפילו אילו היה המדובר בדיון סתמי בבי"ס תיכון בו מנסים התלמידים לבאר את שהתרחש לא היה ביכולות-המנטליות-המשתקפות-מהצעת-הרעיון כדי להניח את הדעת.</b></span><br />
<br />
<span style="color: #595959;"><b>- מובן שאיש לא היה נוהג כשטוען עמית כי יתכן. - הדמיון - בּּשָׁווֹתֵנוּ בנפשנו את המצב ואת הסיטואציה - הוא שיצביע וילמד עד כמה מרוחקים הדברים מן המציאות. - אם ניתן דעתנו גם על נפשו של האיש המצוי במקום, -</b> (דבר שאינו כה מורכב) <b>ועל הרתיעה הברורה שתעלה גם אם לרגע של שטות יעלה בנפשו רעיון כמדובר, - אשר אך העובדה כי עלה בליבו תעורר בושה קלה לעניין הטפשות המסתברת מכך. - סוף - שכלשונם של שופטים, - המדובר כאן בהתייחסות שמוטב היה אילולא עלתה ונכתבה, ולא כלשונם של שופטים, - מלמדת היא לכאורה כי אין למערכת </b>[המשפטית]<b> את הכישורים והיכולות אשר מקום לצפות - מצד הציבור, - כי יהיו לה.</b></span><sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;"> </span></u></span></sup></div>
<br />
- בסעיף 51, בפתח דבריו, - בציטוט הארוך הראשון לעיל, - כותב השופט האמור, - "<span style="color: #5d5d5d;">לטעמי, זו הראיה היחידה, שאינה מתיישבת עם מארג הראיות הצפוף שנזקף לחובתו של המערער</span>". - קרי בהתייחס לסוגיית העקבות הזרים שבה דובר עד כה. אבל בכך אומר הוא למעשה שלעניין שאלת-הסכין-המשוננת אין משקל כלשהוא בנידון.<br />
<br />
- והוא הנושא הבא כאן.<br />
<br />
- הכותרת היא "<u>הסכין: 'משונן או לא משונן' - האם זו השאלה?</u>".<br />
<br />
ולהלן סעיפים 25-31: -<br />
<br />
<div style="text-align: center;">
כמקדם,<br />
<br />
- <u>הנה</u>: - </div>
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
- "<span style="color: #5d5d5d;">25. לטעמי, נושא הסכין חרג מכל פרופורציה, ומשעסקינן בפרופורציה, אקדים ואבהיר כי ענייננו בפחות מסנטימטר אחד. אסביר. <br />
<br />
גרונה של המנוחה שוסף באופן שאף אחד מהמומחים לא יכול היה להביע דעתו בביטחון לגבי כיווני החתכים ולגבי הסכין בו בוצע המעשה, אם משונן או חד. איננו עוסקים אפוא ישירות בחתך בצוואר, הוא החתך שהביא למותה המיידי של המנוחה. <br />
<br />
על הסנטר נמצא חתך שניתן להבחין בו, ואשר צולם כבר בזירה, שאורכו כ-3 ס"מ. גם לגבי חתך זה כשלעצמו לא ניתן לדעת אם בסכין חד או משונן עסקינן. איננו עוסקים אפוא ישירות בחתך זה.<br />
<br />
מהקצה השמאלי של החתך בסנטר נמתחת שריטה באורך 0.5 ס"מ, ומהקצה הימני נמתחת שריטה באורך של 0.8 ס"מ. בעקבות הגדלה של צילום הנתיחה ולאור הקווקוו העדין של השריטה, המורכב מ-8 נקודות במרחקים הנחזים להיות כזהים כמעט, הסיקה ד"ר פורמן כי החתך בסנטר נגרם מלהב משונן. מכאן קצרה הדרך למסקנה הבאה: אם השריטה הקטנטנה בהמשך החתך בסנטר נובעת מסכין משונן, הרי שהחתך בסנטר נגרם מסכין משונן, ומאחר שהרוצח מן הסתם לא החליף סכינים במהלך הרצח, הרי שגם החתך בצוואר בוצע בסכין משונן. הנה כי כן, 8 נקודות מקווקוות-עדינות מובילות למסקנה זו.<br />
<br />
26. השאלה אם להב הסכין משונן אם לאו, הפכה כמעט לדגל של ההגנה בערעור. כאמור, ובאופן חריג, ניתנה בכך להגנה האפשרות "למקצה שיפורים", לאחר שבערכאה הדיונית אפילו לא חקרה את המערער בנושא. <br />
<br />
ההגנה חזרה אפוא לבית משפט קמא והפעם הציגה את חוות דעתה של ד"ר פורמן. נספר כי ד"ר פורמן עבדה תחילה במכון הפתולוגי. בהמשך, עזבה את המכון והחלה לעבוד עם ד"ר קוגל במכון פרטי בשם מד"ן. היא ישבה עם ד"ר קוגל במהלך פגישתו עם צוות ההגנה הקודם של המערער עובר למתן חוות דעתו מטעם ההגנה, וחוות דעתה הנוכחית ניתנה בעת שד"ר קוגל עדיין עבד במד"ן. בית משפט קמא ביקר בחריפות את חוות דעתה של ד"ר פורמן, אך חברי ביסודיותו ובכישרונו נכנס לעובי הקורה, ניתח כל תג ותג בחוות הדעת, והפך לחלוטין את מסקנות הערכאה הדיונית בנושא זה. <br />
<br />
27. איני רואה להידרש לכל תג ותג בדרך הניתוח של חברי, השופט דנציגר, את חוות דעתה של ד"ר פורמן. אומר בקצרה, כי לאחר שעיינתי בהגדלות התצלומים של החתך, כפי שמופיעים בחוות הדעת, אכן ניתן להבחין בקווקוו עדין של כ-8 נקודות, ולהסיק מכך כי מדובר בסכין משונן. עם זאת, לא אכחד כי תזה זו כלל אינה נקייה מספקות בעיני. כך, בהנחה שאותן 8 נקודות עדינות משקפות 8 שיניים של סכין משונן, הדבר מתיישב עם סכין משונן קטן, שהמרחק בין שן לשן הוא מילימטר אחד (בצילום עליו מתבססת חוות הדעת של ד"ר פורמן ניתן לזהות 8 נקודות באורך כולל של 0.8 ס"מ), אך קשה להניח כי הרוצח השתמש בסכין כה קטן, בעוד שבסכין גדול יותר, המרחק בין השיניים הוא גדול יותר. <br />
<br />
לא כך לגבי צברים ב' ו-ג' שבקושי ניתן להבחין בהם והייתי נזהר מלהסיק מסקנה מאותם צברים שכמעט בלתי ניתן לראותם.<br />
<br />
אני מצטרף אפוא, גם אם בדוחק, למסקנתו של חברי לפיה יש לקבל את חוות דעתה של ד"ר פורמן כי בסכין משונן עסקינן, אלא שאיני סבור כי היא כה משמעותית לתיק. אסביר את דברי. <br />
<br />
28. ד"ר זייצב קבע בחוות דעתו כי להב של סכין יפנית או להבים דומים יכלו לגרום לפצעי חתך בגופתה של המנוחה. המערער סיפר כי השתמש בסכין יפנית, אחד מהסכינים ששימשו אותו בעבודתו. המערער אפילו לא נשאל בחקירתו במשטרה או בבית המשפט, אם השתמש בלהב משונן אם לאו. כאמור, בהתחשב בכך שההגנה העלתה נושא זה "על ראש שמחתה" ניתן היה לצפות לחקירה מקיפה של המערער בנקודה זו. בהיעדר חקירה של המערער על סוג הלהבים בו השתמש, אני סבור כי ממילא לא ניתן להסיק על חוסר התאמה בין הודאותיו של המערער לבין ממצא אובייקטיבי בתיק. מה עוד, שלהב הסכין לא נמצאה, לאחר שהושלכה על ידי המערער. <br />
<br />
המערער עבד עם מספר סכינים יפניות מסיביות. אכן, במחסנית שנמצאה ברשותו של המערער נמצאו מספר להבים חדים, אך מי לידינו יתקע כי המערער לא סיים לצרוך מחסנית עם להבים משוננים לסכין יפנית? רוצה לומר, כי אין להסיק מה"אין" במחסנית על להבים אחרים בהם השתמש המערער. ומי לידינו יתקע כי לא השתמש בסכין לעבודות רובה, שגם את הלהב שלו ניתן להחליף? (ביום הרצח סיים המערער את עבודות הרובה במקלט). ובכלל, בסופו של דבר, המערער נטל עמו את כלי העבודה איתם עבד. מי לידינו יתקע, כי כל כלי העבודה שאיתם עבד ביום הרצח, נותרו כפי שהם, כאשר המשטרה הגיעה אל המערער ותפסה את הכלים לאחר שכבר עבד אצל ג'נאח. אזכיר כי המערער סיפר מיוזמתו לארתור כי השליך את הלהב אך ניקה היטב את הידית של הסכין. המערער מסר בחקירתו כי שבר את להב הסכין בה השתמש, והמשטרה לא חסכה במאמצים לאתר את הלהב, ואף שברה את הריצוף במקלט וערכה חיפושים בערימות של פסולת בנין. אלא שלארתור סיפר המערער כי את הלהב והמכנסיים השליך למקום בו שופכים בטון, והוא בטוח כי לא יימצאו לעולם. בהזדמנויות אחרות מסר המערער גרסאות שונות, כמו שהשליך את הלהב בדרכו הביתה.<br />
<br />
29. זאת ועוד. כאמור, כל התזה של להב משונן מתבססת על מספר נקודות זעירות שהמרחקים ביניהן נחזים להיות כמעט זהים, כפי שנכתב בחוות דעתה של ד"ר פורמן. מי לידינו יתקע, כי במהלך העבודות של הריצוף וחיתוך הקרמיקה, הלהב בו המערער השתמש לא השתפשף על עצם אחר, ועקב כך קיבל הלהב, ולו בחלק קטן, את צורת השינון? <br />
<br />
ואכן, מעניין לציין כי בהודאתו-חקירתו של המערער ביום 21.12.2006, עוד הרבה לפני שהשאלה "משונן או לא משונן" עלתה בכלל על הפרק, מספר המערער ביוזמתו כי השחיז באבן את להב הסכין עמה רצח, והשליך את האבן וחלקי הלהב בדרכו הביתה, אך סרב להצביע על המקום בו השליך חפצים אלה (ת/29, קלטת 1, בעמ' 37-30). לא נעלם מעיני כי המשמעות הרגילה של המילה "השחזה" מתיישבת עם השחזה של להב חד, אך גם אם נתכוון המערער לכך, הרי שבהשחזה על אבן, הסכין יכולה להשתפשף ולהיעשות משוננת ולו במקצת ולו בחלק מהסכין. אף לא למותר לציין כי המערער עבד גם עם דיסק, שבאמצעותו ניתן להפוך תוך שניה להב חד ללהב משונן. <br />
<br />
30. חברי ציין כי האפשרות שהעלה בית משפט קמא, שמא נגרמו הצברים עקב שימוש בסכין שחוק, לא גובו בחוות דעת של מומחה אלא בספרות כללית שהציגה המאשימה. אולם מדובר בעניין של הגיון, וכפי שההגיון יכול להביא למסקנה כי קווקוו של 8 נקודות עדינות במרחקים שנחזים להיות זהים מקורו בסכין משונן, כך ההגיון יכול להביא למסקנה כי להב הסכין השתפשפה או הושחזה באופן שהביא לשינון של חלק מהלהב, שמא חלק קטן ביותר, בהתחשב בכך שאנו עוסקים בקווקוו של מספר נקודות ברצף שאורכו פחות מס"מ אחד.<br />
<br />
31. לסיכום, בהינתן העובדה שהמערער השליך את הלהב וזה לא נמצא עד היום; בהינתן העובדה שהמערער אפילו לא נשאל על ידי ההגנה בעדותו בבית המשפט אודות להב הסכין; בהינתן שד"ר קוגל מטעם ההגנה מצא לחוות דעתו בנושא אחר הקשור בסכין ולא נתן כלל דעתו לשאלת השינון, על אף שהטענה כבר הועלתה על ידי ההגנה במסגרת חוות דעתו של פלג; בהינתן כי קבלת חוות דעתה של ד"ר פורמן בנושא זה, בניגוד לדחייה החד-משמעית של מסקנותיה בערכאה הדיונית, מהווה חריג בולט לכלל אי התערבות ערכאת הערעור; בהינתן האפשרות כי ברשות המערער אכן היה גם להב משונן (כאמור, ההגנה חדלה מלשאול את המערער על אפשרות זו); בהינתן שהמערער עצמו סיפר כי השחיז את הלהב; בהינתן האפשרות כי להב לא משונן קיבל צורת שינון, ולו בחלקו הקטן ביותר, במהלך השימוש הרגיל בו – בהינתן כל אלה, אני סבור כי משקלו של הנושא "משונן או לא משונן" הוא זעיר, כמו הנקודות הזעירות ליד החתך בסנטר, ששימשו בסיס למסקנה כי בלהב משונן עסקינן (וככל הנראה של סכין קטן). <br />
<br />
ממילא, איני סבור כי בשל נושא הסכין יש להפחית "הפחתה של ממש", כדברי חברי (בפסקה 278), ממשקל ההודאות.</span>".</blockquote>
</div>
עמית מיודענו שוב מפליג למחוזות הדמיון הקרובים יותר לספרות מסוגה של "אלף לילה ולילה" מאשר למציאות.<br />
<br />
חלקם של הדברים מנותקים מן המציאות, - וחלקם יסודם בבורות שניתן היה בבירור להמנע ממנה ע"י בירור מתאים.<br />
<br />
- יתכן וע"פ הכללים המנחים את הראייה המקובלת בעולם המשפט ושל המשמשים בו, יש להטיל את חלקה של האשמה לכל הפחות על עו"ד המייצגים את הצדדים בהליך בפני ביהמ"ש. עם זאת, האם צריך נאשם במשפט פלילי להבין כי אחריותו של ביהמ"ש מוגבלת לעיכול המוגש לו לפיו כתינוק בן יומו בידיהם האמונות <span style="font-size: 9.5pt;">(- במקרה הטוב, ז.א.)</span> של התובעים והסנגורים, בכפית מתאימה, - וככל שתהא תזונתו זו לקויה - יהיה זה הנאשם שישלם את המחיר? תשובתם של רבים תהיה כמובן חיובית. ויתכן גם מתוך לעג קל כלפיי אני שאינני מבין את המערכת.<br />
<br />
תמצא לדברים מסוג זה התייחסות גם בהמשך. <b>אך ככלל, יש לציין, - שאם לעיתים קרובות תשאל השאלה באם ניתן לראות דבר מתוך חלקי פאזל המובאים בפני בית משפט, - ומבלי להתייחס כרגע מיידית לתשובה על השאלה האמורה, - נראה עדיין שאת השאלה באם נעשה כל שניתן לעשות כדי שיובאו כל החלקים האפשריים בפני בימ"ש לצרך התבוננותו בתמונה הרלוונטית, לא נהוג לשאול.</b> (וניתן לשאול גם מהו מצב הדברים באם יאמר או יטען מי "אני רואה בית" - במקום מסויים וידוע ומזוית ראייה קיימת שנבחרה, - ולאחר מכן משישנה את זוית ראייתו, ויגש וילך ויתבונן אל אותו המקום האמור ממקום אחר, - תחת הבית שעמד שם קדם לכן יראה עץ? - נראה כי לעניינינו הוגשו דברים לביהמ"ש על מגש של כסף, - אשר גם אם יחזיק מי בסברה שרומן זדורוב אמנם מסר הודאות אמת עדיין לא קיימת אפשרות לטעון כי בירורם מיותר, - (ונראה גם כי כל ראייה נוספת שעולה לאחרונה שבה ותומכת באותם דברים) אלא שכנזכר-כבר-מקדם בתחילת-הדיון-בנושא-הראשון-כאן, - בחר ביהמ"ש לדחות את הבקשה-לעיסוק-בהם ולאטם את אזניו משמוע, - ולחסך בתוך כך, כמובן - בזמנו היקר.)<br />
<br />
- לגופו של עניין: -<br />
<br />
עמית מקבל את הטענה כי ניתן אמנם להסיק, כדבריה של ד"ר מאיה פורמן, - כי הסימנים אליהם התייחסה שנותרו על הגופה, - נתקבלו ע"י סכין משונן.<span style="font-size: 9.25pt;"> (- "<span style="color: #5d5d5d;">אומר בקצרה, כי לאחר שעיינתי בהגדלות התצלומים של החתך, כפי שמופיעים בחוות הדעת, אכן ניתן להבחין בקווקוו עדין של כ-8 נקודות, ולהסיק מכך כי מדובר בסכין משונן</span>", "<span style="color: #5d5d5d;">אני מצטרף אפוא, גם אם בדוחק, למסקנתו של חברי לפיה יש לקבל את חוות דעתה של ד"ר פורמן כי בסכין משונן עסקינן</span>", - סעיף 27 לעיל)</span><br />
<br />
- ז.א. שהמחלוקת שהייתה קיימת קדם לכן, - בביהמ"ש המחוזי, - איננה עוד, - ולא קיים ספק שהרוצח או הרוצחת עשו שימוש אמנם בסכין בעלת שינון. - בהתאם גם לדבריו של אלכס פלג בשלב מוקדם יותר. - לא נראה שאפילו הפרקליטות (שהאמת כידוע נר לרגליה בכל אשר תפנה) תעז עוד לנסות ולטעון שאפילו לסברתה הפרטית היא, - ויהיו הדברים אמורים באשר יהיו, - אין הדברים נכונים.<br />
<br />
- אעיר שאעפ"כ לא הטרחתי את עצמי לקריאת דבריו של השופט זילברטל ואינני יודע באם נאמר דבר על ידו בסוגייה, ואם נאמר מהו שנאמר.<br />
<br />
- יחד עם זאת, - עמית מבטל באופן קטגורי את חשיבותם או משקלם של הדברים, - עד כדי קיצוניות: - "<span style="color: #5d5d5d;">לטעמי, נושא הסכין חרג מכל פרופורציה, ומשעסקינן בפרופורציה, אקדים ואבהיר כי ענייננו בפחות מסנטימטר אחד</span>", <span style="font-size: 8.5pt;">(סעיף 27 מייד בפתיחת הדברים)</span> ו-"<span style="color: #5d5d5d;">אני סבור כי משקלו של הנושא 'משונן או לא משונן' הוא זעיר, כמו הנקודות הזעירות ליד החתך בסנטר, ששימשו בסיס למסקנה כי בלהב משונן עסקינן</span>".<span style="font-size: 8.5pt;"> (סעיף 31, משפט לפני האחרון)</span><br />
<br />
בטחונו בדרכו מוזר, בפרט לנוכח ריקנותם של שיקוליו כפי שיובהר להלן.<br />
<br />
- אתייחס לדברים כסדרם: - ראשית, - קשה לי להבין משום מה טוען עמית כי שינון במרווחים של 1 מ"מ - "<span style="color: #5d5d5d;">מתיישב עם סכין משונן קטן</span>" - "<span style="color: #5d5d5d;">בעוד שבסכין גדול יותר, המרחק בין השיניים הוא גדול יותר</span>". - בפרט בעת שידוע לנו - נראה, - איזה הוא הסכין בו עשתה שימוש א.ק. ע"פ דבריו של בן זוגה מן העת הרלוונטית. - ז.א. שניתן להשוות ולבדק, כעניין של עקרון, - (נכון שבפעל יקשה ממרחק הזמן) את ההתאמה - הברורה - או העדרה, - לעניין זה. ישנם כמובן חכמים שיקומו ויטענו כי אותו סכין ניטל ע"י המשטרה קדם למועד הארוע ולכן לא יתכן שדבריו של א.ח. משקפים את המציאות. - דוגמא היא לקוצר רואי שבחשיבה אפיינית למערכת המשפטית: - אם מצבה הנפשי של א.ק. היה כשהיה, - (ולעניין זה ככל הידוע לי אין מחלוקת) ואם היה בכוונתה לבצע את המעשה הידוע למפרע, - ואם ניטל ממנה הסכין (שא.ק. מציין גם את החנות המדוייקת בה נרכש) ע"י המשטרה כאמור, - הרי שבנקל שאין דומה לו נוכל להניח ששבה לאותה החנות ורכשה שוב סכין מאותו הדגם קדם לביצוע הרצח. - יצדק המזכיר שדברים אלה לא היו ידועים ליצחק עמית, וכשציינתי בתחילה - שלא באשמתו דווקא.<br />
<br />
- אבל גם בהתעלם מכך, - מנין הקביעה האמורה? - ניתן להתרשם שאין שופטים מומחים לדבר אלא להתחפרות בדין. - אם איננו עוסקים בציד לוויתנים, - אינני רואה כל יסוד לקביעה מסוג זה דווקא. - כשנראה בהמשך, - נראה שדווקא להבים משוננים של סכין יפני הינם בעלי מרווחים גדולים יותר. - גם אין רוצח המתעתד לרצח נערה צעירה בבי"ס מצוייד כחייל קומנדו, - חשוב ביותר לדידו להגיע ולעזב את המקום בצינעה ומבלי לעורר חשד ולכן סכין גדול במיוחד לא יתאים לצרכיו דווקא. - עוד אם התכנון המוקדם היה לעניין ביצוע המעשה בתא השירותים, - ששם ניתן להגיף את הדלת ולהמצא נסתר מעין רואה, - אז יש גם לתת את הדעת על כי השימוש בסכין גדול במרחב כה צר לא ימצא נוח דווקא ויעדיף המתכנן כלי במימדים קטנים יותר שלא יגבילו בתנועתו שם.<br />
<br />
- ככלל עשוי כל אדם לבדק במטבחו, - וניתן גם לצפות בסרטון <a href="https://www.youtube.com/watch?v=Nk-e63qUX0E&feature=youtu.be" target="_blank">הזה</a>, - שאשוב אליו בהמשך.<br />
<br />
בהתייחס לנקודה הבאה, - אדרש שלא להתייחס כבסדר הדברים בדבריו של עמית,- וממילא אין לכך חשיבות.<br />
<br />
- המדובר בנקודה קשה.<br />
<br />
- <span style="font-size: 9.25pt;">(- ...)</span> "<span style="color: #5d5d5d;">במחסנית שנמצאה ברשותו של המערער נמצאו מספר להבים חדים, אך מי לידינו יתקע כי המערער לא סיים לצרוך מחסנית עם להבים משוננים לסכין יפנית? רוצה לומר, כי אין להסיק מה'אין' במחסנית על להבים אחרים בהם השתמש המערער</span>.".<span style="font-size: 7pt;"> (- ההתייחסות כלה לנושא זה בדבריו של עמית בסעיף 28, - גם הציטוטים שבהמשך)</span><br />
<br />
- ע"פ התזה שעל-פיה הורשע זדורוב בוצע הרצח באמצעות סכין יפני.<br />
<br />
- יודע כל אדם, ככלל, - כי לסכינים מסוג זה להב חלק וישר, ללא שינון.<br />
<br />
עניינינו כאן כמובן בכך שנמצאו סימנים ע"ג הגופה אשר מהם מסתבר כי נעשה שימוש בעת הרצח בלהב משונן. - עיסוק הדברים הוא בכך שאין העובדה מתיישבת עם האמור לעיל. כמסתבר, בהמשך לכך, - מצא מי מטעם התביעה דבר מה ברשת האינטרנט ממנו עולה כי קיימים גם להבים משוננים לסכינים מסוג זה. המסמך הוגש לבית המשפט וסומן שם בסימון ת\823, אבל נראה שלא ניתן לאתרו ברשת.<br />
<br />
- העניין הוא בכך, - ועובדה זו, ככל שניתן להבין, הוחמצה לחלוטין ע"י ביהמ"ש, - שלהבים מסוג זה הם דבר נדיר ביותר. <br />
<br />
סביר להניח, שאדם הנזקק ללהבים מסוג זה, מן הסתם לצרך ספציפי בתחום שבו הוא עוסק, - ידע גם היכן ניתן להשיגם, - אבל הכלל הוא, - שרצפים, וגם בעלי מקצוע אחרים העוסקים בסביבה מקצועית דומה - כעבודות גבס, אלומיניום, שיפוצים וכיוצא בזה, - לא זו בלבד שאינם משתמשים כלל בלהב משונן, - אלא שאף לא ידוע להם דבר קיומו של להב מסוג זה. - כך גם בהתייחס לעובדים בחנויות לחמרי בניין, - אם תשאל (- או תשאלי) שם אודות מוצר כאמור יסתבר כרגיל שגם שם לא שמעו אודותיו.<span style="font-size: 8.75pt;"> (בנוסף לכך - עובדי גבס, - כדוגמא, - מרבים להשתמש בסכין כאמור לחיתוך ציפוי הקרטון של מחיצות-הגבס ע"מ להתאימן לגודל הרצוי; אנשי-אלומיניום עשויים להשתמש בו ע"מ להסיר את שאריות הסיליקון לאחר התייבשותו; - אבל לרצף ככלל אין שימוש לכלי במלאכתו: - הוא ידרש לו בפתיחת שקיות הדבק ולצרך פתיחת אריזות הקרטון של האריחים, - (המהודקות לעיתים ברצועת-פלסטיק-דק או ארוזות בנוסף גם בניילון) נכון אמנם שבעבודות מסוג זה תמיד עשוי להמצא שימוש שאינו-צפוי-דווקא לכלי המצוי-כל-כך, - אבל בעבודות ריצוף הכלל-הוא שאין שימוש לכלי למעלה משני הצרכים הנזכרים כאן.)</span><br />
<br />
- ההסתברות שעשוי היה להמצא להב מסוג זה בין כליו של רומן זדורוב (משמע, בפעל, מחסנית) או שעשה שימוש בכזה הינה בקירוב טוב אפס מוחלט. - אם תרצו, - כהסתברות שיחזיק שופט בתיקו או בין כליו בקבוק דיו המיועד לכתיבה-באמצעות-נוצה חרף העובדה הידועה שכרגיל מקליד הוא את דבריו ע"ג מחשב. - אין לאיש צרך לתת אמון בדבריי אני כאן לעניין זה: - הדברים ידועים מן הסתם לכל העוסק בתחום או הקרוב לו ויכול כל החפץ בכך לפנות אל כל שיבחר ולשאול כרצונו.<br />
<br />
כדלקמן: - "<span style="color: #5d5d5d;">המערער אפילו לא נשאל בחקירתו במשטרה או בבית המשפט, אם השתמש בלהב משונן אם לאו</span>"; - "<span style="color: #5d5d5d;">המערער עבד עם מספר סכינים יפניות מסיביות. </span><span style="color: #555555;"><span style="font-size: 6.75pt;">[- <span style="color: #595959;">כפי הנראה 18 מ"מ</span>]</span></span><span style="color: #5d5d5d;"> אכן, במחסנית שנמצאה ברשותו של המערער נמצאו מספר להבים חדים, אך מי לידינו יתקע כי המערער לא סיים לצרוך מחסנית עם להבים משוננים לסכין יפנית? רוצה לומר, כי אין להסיק מה-'אין' במחסנית על להבים אחרים בהם השתמש המערער</span>.", - "<span style="color: #5d5d5d;">ומי לידינו יתקע כי לא השתמש בסכין לעבודות רובה, שגם את הלהב שלו ניתן להחליף?</span>"<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">7</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup>, ו-"<span style="color: #5d5d5d;">ובכלל, בסופו של דבר, המערער נטל עמו את כלי העבודה איתם עבד. מי לידינו יתקע, כי כל כלי העבודה שאיתם עבד ביום הרצח, נותרו כפי שהם, כאשר המשטרה הגיעה אל המערער ותפסה את הכלים לאחר שכבר עבד אצל ג'נאח.</span>".<br />
<br />
- עמית מניח, ולהגנתו צריך לציין כי איש, במסגרת ההליך, - לא ציין בפניו אחרת, ז.א. שגם ההגנה הוותה עיוורת למובן מאליו בנקודה זו, - שהאפשרות שנמצאו להבים משוננים בכליו של הרצף שבנידון אינה חורגת מגדר הסביר, - וכי הדבר יתכן, - והשאלה בפעל אינה אלא באם נתגלו או נמצאו להבים מהסוג המדובר במסגרת החקירה.<br />
<br />
- כאמור, - המצב לחלוטין אינו כזה. - הבורות, כאן, של כל הצדדים, - היא משמעותית, - ודבריו של יצחק עמית בנקודה זו ובעניין זה ב-99% ומעלה נעדרי משמעות.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg72brLS5X4_ITBzRVIuuX2VZ7ArShw6Cc8FMi26UwtwRrCHb_3bW58Tjl78kjTpojkaMBXhfFcailI69khEw-KZyO6QLLuEJeeouC5paCqGYcMucbOuyCzCFPQhlNDJ5vu9syA4vWgVsE6/s1600/sakinmeshunenet1.png" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="616" data-original-width="1153" height="170" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg72brLS5X4_ITBzRVIuuX2VZ7ArShw6Cc8FMi26UwtwRrCHb_3bW58Tjl78kjTpojkaMBXhfFcailI69khEw-KZyO6QLLuEJeeouC5paCqGYcMucbOuyCzCFPQhlNDJ5vu9syA4vWgVsE6/s320/sakinmeshunenet1.png" width="320" /></a></div>
- פרט לכך עדיין לאותו עניין, -כידוע וכמצויין דֻּבָּר ב-8 סימנים - במרווחים שניתן לעניינינו לראות אותם כקבועים, - של 1 מ"מ, - כאשר <a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEizcKu0pYfFIoIQcMf_FJgnp6z96bidhmWSXqONY01iTRhB6pwpuWIFFd_klfrvwMuRLrCEM6iHhawkkp5BDw99BYK4_I4znHrcADHutuA0MxQzf91k5mZRaSBiHzwqhuv7753mnP6yEaZ8/s1600/sakinmeshunenet1%25D7%2597%25D7%2599%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%259A.png" target="_blank">מן הצילום</a> ניתן גם להבחין שהמדובר בשיניים בעלות חוד.<br />
<br />
- ז.א, - מובן מאליו, שהלהב באמצעותו נוצרו אותם סימנים צריך להתאים לכך.<br />
<br />
- אם ידובר בשיניים מעוגלות או במרווחים גדולים יותר ישלול הדבר כמובן את האפשרות.<br />
<br />
- ניתן ראשית לצפות בסרטון הזה שקושר גם מקדם:<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen="" class="YOUTUBE-iframe-video" data-thumbnail-src="https://i.ytimg.com/vi/Nk-e63qUX0E/0.jpg" frameborder="0" height="266" src="https://www.youtube.com/embed/Nk-e63qUX0E?feature=player_embedded" width="320"></iframe></div>
<br />
- יש להסתייג מהדברים לעניין העובדה שקיימים סוגים שונים של להבים משוננים ואילו היינו חפצים להניח שהרצח בוצע בסכין יפני תוך שימוש בלהב משונן אין לנו כל אינדיקציה שהלהב היה דווקא זה הנראה בסרטון. בנוסף לכך הרצח בוצע ב-2006 והסרטון הוא משנת 2016. - השאלה המהותית יותר היא באשר לשהיה קיים או זמין בארץ בזמן הרלוונטי. - בהינתן שהמדובר כאמור בפריט נדיר ביותר שמעטים הצורכים אותו, - ניתן להניח שניתן ליצור קשר עם המשווק או המשווקים (ככל שקיימים) של המוצר או המוצרים בארץ ושניתן יהיה עדיין לברר באמצעותם מה הוא שהיה מוצע מטעמם בעת האמורה. עם זאת אינני עורך דינו של זדורוב ופעולה כאמורה חורגת מגדר שיעשה על ידי לצרך הבאת הדברים הנכתבים כאן.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgvDB06FxCvUWW6Qhlz0y6aOlyO-aV2CebS09EQPnNw7bl9SabmuENtdCncIOwNoIjseLRXD6e2il9CBW4JTlbc40-yARIz_NpWfO8Fky88nyPsNd9fY0odrEu_VOABV62woidGK91DNtSi/s1600/husky-replacement-blades-hky00047-64_1000.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="1000" data-original-width="1000" height="200" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgvDB06FxCvUWW6Qhlz0y6aOlyO-aV2CebS09EQPnNw7bl9SabmuENtdCncIOwNoIjseLRXD6e2il9CBW4JTlbc40-yARIz_NpWfO8Fky88nyPsNd9fY0odrEu_VOABV62woidGK91DNtSi/s200/husky-replacement-blades-hky00047-64_1000.jpg" width="200" /></a></div>
עם זאת, - אעפ"כ - בניסיון לחיפוש ברשת - להבים משוננים לסכין כאמור שנתקלתי בהם (מצאתי שלשה בלא למנות את הלהב שבסרטון) היו בעלי שינון רחב יותר במידה ניכרת מאשר 1 מ"מ.<br />
<br />
כמו הלהב הנראה בתמונה וכמו אלו שתוכלו לצפות בהם <a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjqutBnwMvwYyi4QLGSi6Ydc0foSPGuv1UohLr1klH-tqDBMF85oMGFonFqmmtBCj5gjWE-HtPXmy5xeVlfaC1wOnNny7_PmCHz0oIdD5RnCPNI6ro7EytbFM8PecL_p9QEBFCmKvppNpqF/s1600/1587178739LWB-3B-1.jpg" target="_blank">כאן</a> ו<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg0xWQaxCawzldiKDF1Rs6TUnt3dHa-4abxOa8gQYX6fgI4Jf0TbiHt8pwbqj0DL_HTkJnL-PRQoizDbGj9FQqzxqmmLfXtzuA7xqDlb7XC09Ytjsd8ddflNQdmqE518-1r4tJV7JEGWxm0/s1600/%2528JPEG+Image%252C+350%25C2%25A0%25C3%2597%25C2%25A0350+pixels%2529.jpg" target="_blank">כאן</a>.<br />
<br />
ניתן להתרשם, שכזהו הכלל דווקא, - ושבד"כ יהיה המדובר במרווחים של 2 מ"מ ומעלה.<br />
<br />
- בהמשך לכך (וקדם לכן ע"פ סדר הדברים בדבריו של עמית) מוטרד עמית מכך שזדורוב לא נחקר (בביהמ"ש, וגם לא במשטרה) בהתייחס לשאלה בדבר אפשרות השימוש בלהב משונן, כאמור: -<span style="font-size: 7pt;"> (- כנזכר קדם, - ההתייחסות הינה מסעיף 28)</span><br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
"<span style="color: #5d5d5d;">המערער אפילו לא נשאל בחקירתו במשטרה או בבית המשפט, אם השתמש בלהב משונן אם לאו</span>"; - "<span style="color: #5d5d5d;">כאמור, בהתחשב בכך שההגנה העלתה נושא זה 'על ראש שמחתה' ניתן היה לצפות לחקירה מקיפה של המערער בנקודה זו</span>"; - "<span style="color: #5d5d5d;">בהיעדר חקירה של המערער על סוג הלהבים בו השתמש, אני סבור כי ממילא לא ניתן להסיק על חוסר התאמה בין הודאותיו של המערער לבין ממצא אובייקטיבי בתיק. מה עוד, שלהב הסכין לא נמצאה, לאחר שהושלכה על ידי המערער</span>".</blockquote>
</div>
אזי, ראשית - כאמור - היה ונשאל זדורוב בעניין, - כל שהיה בידו להשיב - ניתן להעריך בסבירות כמעט ודאית, - הינו שמעולם לא נתקל בלהב מסוג זה, - ואף לא שמע על אודות להב כאמור, - ולמעלה מכך אין בידו להועיל בדבר לביהמ"ש בעניין זה. - ולא זדורוב בלבד, אלא שהכלל הוא שכל רצף אשר היה נשאל בעניין זה משיב היה כך.<br />
<br />
- וכך גם היה וזומנו לדוכן העדים שני מעבידיו, - (בהתאם לנזכר-בפסק-הדין) הראשון שהעסיקו במועד הארוע והאחר אשר בחזקתו נמצאו כלי העבודה במועד מאוחר יותר, - נותנת הדעת בבהירות רבה כי אף מהם שומעים היינו את אותם הדברים עצמם. - וגם במידה ומאותר היה בעל החנות ממנו נרכשו המוצרים ע"י זדורוב או ע"י מי ממעבידיו, - קרוב לודאי שגם לו נודע היה לראשונה על קיום להבים משוננים כאמור מתוך עניינינו-זה-אנו וכי קדם לכן לא שמע אודות דבר מסוג זה.<br />
<br />
(- מובן שאם קיימים להבים מן הסוג האמור <span style="font-size: 8.25pt;">(אף כי ככל שניתן להבין מפסה"ד לא ברור באם המוצג במוצג ת\823 אותר או נמצא בארץ או בחו"ל)</span> אזי קיים גם מי המשווקם, - אבל אעפ"כ עדיין במרבית החנויות אין המוצר מוכר כלל)<br />
<br />
- קרי בפעל מקומה של החקירה להצטמצם לידי כך.<br />
<br />
- וככל שאין הדברים ברורים למי, - נכונות דבריי לעיל - ניתן להגדירה כמן המפורסמות, - (והכוונה כאן כמובן לא למונח המשפטי) וידועים הדברים ככלל, וגם לא רק ככלל, לכל העוסק בתחום והמצוי בו, ובאפשרות כל המטיל ספק בדברים לפנות אל-אשר-יחפץ ולברר בנקל בכוחות עצמו.<br />
<br />
- רוצה לומר כי מן הבחינה המהותית המדובר בחקירה של לא כלום ובנקודה שביסודו של דבר אין לה משקל כלל, - ולעניין זה דבריו של עמית המשתמשים במונח "חקירה מקיפה" לעיל מלמדים על ובדבר עומק הבורות של כל הצדדים (גם דנציגר לוקה בעניין זה, וגם ההגנה נראה שלא הייתה מודעת לנאמר כתביעה וכביהמ"ש) והריחוק מהמציאות של ההליך המשפטי שאינו מודע לעובדות המקרים כהוויתן.<br />
<br />
- דנציגר מציין, בתגובה לדברים האמורים, כי גם התביעה "לא ראתה צורך לחקור את המערער בנושא זה", וכי "למותר לציין כי נטל הוכחת האשמה מוטל על המשיבה ואין להפוך את היוצרות בהקשר זה", - אבל פרט לכך הלוא המוצג ת\823 הוגש ע"י התביעה, ע"י הפרקליטות, - ולכן נראה כי מטבע הדברים מקום גם לצפות כי היא תהיה זו שתבדק את משמעות העולה-לכאורה-מתוכו בחקירה ככל שצורך בכך.<br />
<br />
- עוד, - ברור לכאורה, - כי הן להגנה והן לתביעה לא היה מניע כלשהוא להמנע או לחמק מחקירה בנידון או מבירור הדברים, - וככל שעולה הבנתי אין המדובר אלא בשגגה גמורה משני הצדדים. - האם חפצים אנו שבשל מקרה של היסח הדעת מצד עורכי הדין של צד כלשהוא - והובהר לכאורה שהמדובר כמובן בהיסח-הדעת שבתום לב - יבלה אדם (- אשר אף אין השגגה שגגתו) שנים לא מעטות במאסר? - מובן שלא. האם יחפצו בכך השופטים? כנ"ל. כך שגם מבחינה זו אין להפך את הפרוצדורה לזו המכריעה בניגוד גמור לשכל הישר.<br />
<br />
- ועוד שאלה היא משום מה לא מזכיר עמית, באמרו כי "ההגנה העלתה נושא זה 'על ראש שמחתה'", - את העובדה הידועה והמפורסמת כי התחלפה ההגנה בהליך? - בנסיון לחיפוש המילים "משונן" או "משוננת" <a href="http://halemo.net/tmp5/zadorov/SikumimHagana.htm" target="_blank">בסיכומי-ההגנה שבאחרית-גילגולו-הראשון-של-ההליך-בביהמ"ש-המחוזי</a> אין המלה "משוננת" מופיעה כלל, והמלה "משונן" מופיעה הופעה יחידה ושלא לעניינינו. ז.א. שעורכי-הדין-שפיגל לא טענו כלל בנידון בסיכומיהם שם; - ניתנת האמת להאמר, לעניות דעתי, שתמוהים הם דבריו של השופט עמית המדוברים.<br />
<br />
- ועדיין בהתייחס לדבריו באותו עניין: - "<span style="color: #5c5c5c;">מה עוד, שלהב הסכין לא נמצאה, לאחר שהושלכה על ידי המערער</span>": - נראה כי הגיון הדברים כאן מהופך, - ככל שעשוי הוא להקרא הגיון: אם הודאותיו של זדורוב אינן הודאות אמת, - ובדה דברים מלבו בדבר השלכת הלהב, - ואם לא רצח הרי שגם מן הסתם אין להניח כי היה להב על מנת להשליכו דווקא, - (וסביר ומובן כי ככל שקהו חלקי להב כשיקרה כמובן לעיתים נפטר מהם והשליכם בדרך הרגילה)<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">8</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup> ובמקום שלפי דבריו הושלך הלהב לא היה דבר למצאו, - מה הוא שמצפה עמית כי ימצא שם? - ואם לא ימצא דבר - האם דווקא משעשוי להמצא תולדת-העובדה כי היו ההודאות האמורות הודאות שווא שאין דבר מאחריהן זולתי תולדת-הדמיון יבקש יצחק עמית לגזר את הרשעתו של הנאשם? - ככל שלא החמצתי דבר פגום הוא שיקול הדעת משמעותית בנקודה זו.<br />
<br />
לפני הנקודה הבאה, - הערה. - סעיף 30: - "<span style="color: #5d5d5d;">חברי ציין כי האפשרות שהעלה בית משפט קמא, שמא נגרמו הצברים עקב שימוש בסכין שחוק, לא גובו בחוות דעת של מומחה אלא בספרות כללית שהציגה המאשימה<span style="font-size: 8.5pt;"> (- ... -)</span></span>", לעיקר אתייחס בהמשך, - אבל לעניין המכונה "שחוק", - כשציינתי מקדם שימושו של רצף לסכין חיתוך הוא לפתיחת שקיות דבק ולפתיחת אריזות הקרטון של האריחים. - גם, יתכן, לחיתוך רצועות הפלסטיק הדקות בהן מהודקים לעיתים הקרטונים, או לחיתוך ניילון שבתוך הקרטונים או סביבם. - הסכין אינו משמשו, כמובן מאליו, לחיתוך אריחים, ואין לו סיבה, ביסודו של דבר, - לבוא במגע עימם. - ז.א. שככל שידובר ב-"שחיקת" הסכין, ז.א. הלהב, - אמורים הדברים בכך שגם מכח השימושים האמורים יקהה הלהב עם הזמן, - בפרט בהיותו דק ועדין ביותר, - ויאבד את חדותו. - אבל אין הדברים אמורים בכל מצב שבו - כשיתכן ועשוי היה לקרות במגע עם חמרים קשיחים וקשים יותר, - יפגע קו הלהב הישר באפן שבו יחורץ או ישונן (מבלי להתייחס ראשית בנקודה זו לשאלת האחידות או האקראיות) או יבואו בו פגמים נראים לעין החורגים ממתווהו כשהווה.<br />
<br />
- לחלוטין לא בכך אמורים להיות אמורים הדברים. - שחיקה טבעית במלאכה בכעניינינו אין לה מאום עם שינון גס או עדין ואחיד או משתנה. - ככלל אמור להבין זאת כל שעשה שימוש בסכין מסוג זה, וגם מן הדגמים הקטנים והמצויים יותר. -<span style="font-size: 7.5pt;"> (- הגם שע"מ למנע אי הבנה אעיר שגם סכין של 18 מ"מ אינו נדיר כלל, וגם אינו קרוב לכך, כמובן)</span> השחיקה תהיה אמורה בשלהבו של הסכין לא יהיה חד עוד כמקדם והחיתוך לכן גם הוא לא ימצא כנדרש. <br />
<br />
הווה אומר שקודם לשמבקש עמית להתייחס אליו בדבריו שפתיחתם לעיל - ניתן להבין, נראה, שהתייחסותו של ביהמ"ש המחוזי (קמא) יסודה באי הבנה ובשגיאה ומכאן שגם שמבקש הוא להוסיף על כך מיותר ונעדר משמעות.<br />
<br />
- לנקודה העיקרית: -<br />
<br />
כאן הנקודה הקשה ביותר. - המדובר ברעיון שלא ברור כלל כיצד ניתן מלכתחילה להעלותו. - אם מקודם כתבתי שרעיונו בדבר האפשרות שאדם ניסה לטפס בתוך התא בו נרצחה תאיר בשעה שכוחות המשטרה והרפואה עונים בטיפולם בארוע באופן שימצא תואם את שלשת העקבות הזרים שנמצאו שם הינו הזוי ומטורף, - הרי שכאן הדברים גרועים יותר. ניתן להעריך בסבירות שאינה מבוטלת כלל שאפילו הברון מינכהאוזן בסיפורי מעשיותיו לא מעז היה להביא שטות כגון זו. - כך גם הרשלה מאוסטרופול. - אבל בפסק-דין של בית המשפט העליון במדינת ישראל כותב השופט יצחק עמית שיתכן לדרכו כי לסכינו של הנאשם התרחש נס מובהק שגם עלייתו השמימה של אליהו הנביא לא תשווה לו אלא בדוחק רב. - השליך אהרון את מטה משה לפני פרעה בארמונו ויהי לתנין. - השליכו החרטומים איש איש את מטהו לפני פרעה שם ויהיו לתנינים גם הם. - השליך זדורוב את סכינו לפני כבוד השופט יצחק עמית וישונן שינון אחיד מעשה מלאכת מחשבת שמונה שיניים ללהב אין האחת נבדלת מרעותה, - מופת שאין דומה לו לרצון השם שדבר לא יעמד לו למכשול ולמעשה הבריאה ששב ונודע לבני אדם בתפארתו ובהודו ובזוהר בראשית.<br />
<br />
<span id="goog_343455622"></span><span id="goog_343455623"></span>וכך, ראשית בסעיף 29 מופיעים הדברים הבאים: -<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
- "<span style="color: #5d5d5d;">מי לידינו יתקע, כי במהלך העבודות של הריצוף וחיתוך הקרמיקה, הלהב בו המערער השתמש לא השתפשף על עצם אחר, ועקב כך קיבל הלהב, ולו בחלק קטן, את צורת השינון?</span>".</blockquote>
</div>
סבורתני כי לו נועץ השופט שבנידון במתמטיקאי כלשהוא שעיסוקו בהסתברות תוקע היה האחרון לידו ולידי כל שיבקש כמו כן כל שיחפץ לעניין זה, - מקום שהאינטואיציה הבסיסית של חבר המותב המשפטי אינה מודיעה לו למפרע את מצב הדברים הבהיר ומיידי אף אילולא כן.<br />
<br />
- ועדיין באותו הסעיף, -<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
"<span style="color: #5d5d5d;">(...) בהשחזה על אבן, הסכין יכולה להשתפשף ולהיעשות משוננת ולו במקצת ולו בחלק מהסכין</span>",</blockquote>
</div>
- ומייד בהמשך לכך -<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
"<span style="color: #5d5d5d;">אף לא למותר לציין כי המערער עבד גם עם דיסק, שבאמצעותו ניתן להפוך תוך שניה להב חד ללהב משונן</span>".</blockquote>
</div>
- ואחרי כן בסעיף 30, -<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
(- ...) "<span style="color: #5d5d5d;">ההגיון יכול להביא למסקנה כי להב הסכין השתפשפה או הושחזה באופן שהביא לשינון של חלק מהלהב, שמא חלק קטן ביותר, בהתחשב בכך שאנו עוסקים בקווקוו של מספר נקודות ברצף שאורכו פחות מס"מ אחד</span>".</blockquote>
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
קרי רעיונו של עמית כי יתכן שבאפן אקראי ואף בהעדר כל כוונה כתולדה של חיכוך של הלהב עם עצם כלשהוא - בין במכוון בנסיון להשחיז את הלהב <span style="font-size: 8.25pt;">(- מי משחיז להבים של סכינים יפניים?)</span> ובין בחיכוך אקראי ובלתי מכוון עם חומר צפיד ונוקשה, - נוצר שינון אחיד וקבוע בן שמונה שיניים (לפחות, ז.א.) שהיה בידו להותיר את הסימנים הידועים במרווחים שכאמור לעניינינו ניתן לראות אותם כקבועים.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEikUYNwCb6Iqzz0UrWb3sdxM1RiwN5Iy977X28r-qAyHTesK4FLL2iODRht_S82NiupeeLwexMJKmyl4dFctNp3aw_fsM77IN0Ea7AR1l_LV_HvvRmUItUzBoI3wUo4K8vvOUT_QqWK8OML/s1600/sakinmeshunenet1%25D7%2597%25D7%2599%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%259A.png" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="267" data-original-width="594" height="143" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEikUYNwCb6Iqzz0UrWb3sdxM1RiwN5Iy977X28r-qAyHTesK4FLL2iODRht_S82NiupeeLwexMJKmyl4dFctNp3aw_fsM77IN0Ea7AR1l_LV_HvvRmUItUzBoI3wUo4K8vvOUT_QqWK8OML/s320/sakinmeshunenet1%25D7%2597%25D7%2599%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%259A.png" width="320" /></a></div>
- כאמור לא קל כלל להבין כיצד מסוגל הנ"ל להעלות את הסברה האמורה. - אם לא הועלו ולא הוצעו הדברים ע"י התביעה מצידה היא הרי זה מובן מאליו. - גם לא ברור כיצד מסתפק השופט דנציגר מצידו באמירה בתגובה (סעיף 359) כי - "בפרט לא נראות לי ההנחות שלפיהן הסכין 'הצמיחה שיניים' בדגם מסודר של מרווחים כמעט אחידים, כתוצאה מפעילות זו או אחרת (עבודת הריצוף; השחזת הסכין)". - ז.א. דנציגר שולל את ההנחה אבל לא תָּמֵהַּ אפילו על כי הועלתה למכתחילה.<br />
<br />
- לא קל למצא משל לדבר. דומה הוא לשנטיל קוביות משחק של ילדים ויסתדרו אלו מאליהן בשורה צמודות זו לזו. - דומה לשנגריל אותיות אקראיות ונקבל משפט כהופעתו כאן בדברים אלה. - דומה לכך שיזכה אדם מספר פעמים ברציפות בהגרלות הלוטו. - העדר הסבירות הוא כה מיידי שמתקשה אדם להבהיר את הפגם: - לו טען עמית שהגשם דרכו לעלות מן הארץ לשמים, - כיצד מבהירים היינו לו את טעותו?<br />
<br />
- "מקום לציין כי קיים חשש, ולו אף למעלה מסביר, - ששגה בית משפט נכבד זה בהנחתו זו ובדבריו דמקדם בעניינינו דכאן"?<br />
<br />
- או כדברי השיר דמכבר -<br />
<br />
<div style="text-align: center;">
"<span dir="ltr"><a href="https://youtu.be/44GB53rnI3c" target="_blank"><i>I think, a, - ‘no,’ - I mean, a, - ‘yes;’ but it’s all wrong. - That is I think I disagree.</i></a></span>"?</div>
<br />
יש לציין כי כמובן לו היה המדובר ב-2-3 שיניים לא היו הדברים כה מופרכים. - אבל כל שן נוספת, כל מרווח נוסף הניכר בצילומים - מצמצם את ההסתברות באפן אקספוננציאלי. - ניתן לתפס את הדברים בקלות רבה גם באפן אינטואיטיבי, - מרווח אחד או שניים עשויים היו להווצר באפן אקראי, - אפילו לשלשה-ארבעה הייתה יכולה להמצא הסתברות שגם אם נמוכה מאד עדיין לא תחרג באפן מוחלט מגדר הסביר, - אבל במקרה הקיים עצם העלאת האפשרות צורמת ומפליאה - וכשהמדובר הוא בעניין כה רציני כזה שלפנינו - באפן קשה.<br />
<br />
קיימים עוד דברים שניתן לציין. - ראשית - לעניין הציטוט השני מבין ארבעת האחרונים דלעיל, - הציטוט המלא יותר הוא:<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
- "<span style="color: #5d5d5d;">... מעניין לציין כי בהודאתו-חקירתו של המערער ביום 21.12.2006, עוד הרבה לפני שהשאלה 'משונן או לא משונן' עלתה בכלל על הפרק, מספר המערער ביוזמתו כי השחיז באבן את להב הסכין עמה רצח, והשליך את האבן וחלקי הלהב בדרכו הביתה, אך סרב להצביע על המקום בו השליך חפצים אלה (ת/29, קלטת 1, בעמ' 37-30) ...בהשחזה על אבן, הסכין יכולה להשתפשף ולהיעשות משוננת ולו במקצת ולו בחלק מהסכין</span>".</blockquote>
</div>
אז לא הייתי יודע אבל מעיון בדבריו של דנציגר בסעיף הנזכר קדם (359) מסתבר שההשחזה האמורה והנזכרת אודותיה נאמר לעיל שזדורוב סיפר עליה ביזמתו, - נעשתה (- אם נעשתה זאת אומרת, - וקרוב לודאי שלא, ראה מייד) <u>לאחר הרצח בהיות זדורוב בדרכו בחזרה לביתו</u>. - לי לא ברור משום מה, - אפילו במסגרתו של סיפור בדוי במלואו, - אולי הכוונה להשחתה של הלהב (ע"מ למנע זיהויו) טרם להשלכתו, - לא התעמקתי בדברים עד כדי כך, - אבל בכ"א הרלוונטיות של האיזכור דלעיל כמובן מתקשה להתקיים נוכח העובדה שעמית בדבריו משום מה אינו מציין.<br />
<br />
- בנוסף מתייחס דנציגר גם לחוסר האמינות (המוסכם על כל הצדדים, ככל הידוע לי) שבדבריו של זדורוב בחקירה-המסויימת (- 21.12.2006, כאמור) הנזכרת - "דבריו של המערער בחקירה מיום זה לא היו מהימנים, בלשון המעטה, עובדה שחברי מסכים לה". ז.א. שבלשון פשוטה ברור למדי שלא היו דברים מעולם, - גם אם עשוי להמצא נוח למי להדרש להם. - דבר נוסף שיש לציין לעניין הוא אולי בהתייחס לאפשרות שעמית מבקש לומר כי אף אם מובן וכמובן שאין אמת בסיפור המעשה בדבר השחזת הסכין והשלכתה - עדיין עשוי להסיק מי בדבר האפשרות של השחזת סכין כאמורה במועד אחר. - אז גם זה רעיון שאינו מארץ החיים. - ידוע לכל אדם שאין משחיזים להבים של סכין מסוג זה. - הלהב עשוי מקטעים מקטעים המיועדים להיות מוסרים לאחר התקהותם, (באמצעות שבירתם, - ולכך מיועד החריץ שבמכסה הסכין שבצידו האחורי) ובהמשך משתמשים במקטע הבא בתור, - <u>אין זה מוצר הניתן או מיועד להשחזה כלל</u>, - ביסודו של דבר - ועובדה זו גם היא ידועה לכל. - כל עוד לא עשה שימוש מי בכלל המקטעים של להב קיים, - כל שידרש לו הוא הסרת המקטע האחרון שנתקהה והמשך השימוש במקטע הבא. (החד ביותר עדיין) ואם נותר המקטע האחרון בלבד - אף אם יבקש מי להשחיז בְּדַל קצר זה, - ימצא הדבר - נראה - קשה ביותר נוכח מימדיו הקטנים. - אילו משום מה נתכלו כל הלהבים שבידי האדם שבנידון, - (ומן ההכרח לציין שהתכלות כזו היא איטית ביותר ומחסנית מספיקה לזמן רב) יתכן והיה מקום להעלות על הדעת את האפשרות שמשום מה נותר מקטעו האחרון של הלהב האחרון ומשום צרך נקודתי ומיידי ראה לנהג באפן כה חריג ולנסות להשחיז את אותו חלק נותר של הלהב האמור, - אבל דווקא עמית יודע לציין בסעיף 28 כי "<span style="color: #5d5d5d;">במחסנית שנמצאה ברשותו של המערער נמצאו מספר להבים חדים</span>", - כך שגם אפשרות זו אינה לפנינו.<br />
<br />
- לשדילגתי עליו לעיל, - כמצוטט - <span style="font-size: 8.75pt;">(!)</span> "<span style="color: #5d5d5d;">אף לא למותר לציין כי המערער עבד גם עם דיסק, שבאמצעותו ניתן להפוך תוך שניה להב חד ללהב משונן</span>".<br />
<br />
רעיון זה יוצא דפן ביותר ומתחרה משמעותית בזה שהארכתי בעניינו לעיל.<br />
<br />
- נסיון להשחיז להב של סכין חיתוך באמצעות דיסק משול - יתכן, - לאפשרות לצאת לשיט מפרשיות במהלכה של סופת הוריקן.<br />
<br />
- גם כאן דנציגר מתון עד כדי פליאה בהתייחסותו נעדרת ההשתאות: - "בכל הכבוד, אפשרות זו לא רק שלא הועלתה בפני בית המשפט המחוזי בשום שלב וממילא גם לא נדונה על ידו, כלל לא ברור שהיא אפשרית מבחינה מעשית". לא אוכל שלא להסכים.<br />
<br />
- משל אחר לרעיון עשוי להמצא בנסיון להתאמת שמשת זכוכית למקומה במסגרת של חלון באמצעות פטיש של 2 ק"ג. סיכויי ההצלחה אינם גבוהים. הרעיון מוזר ביותר. - פרט לעובדה כי להב כאמור אינו נזקק כלל להשחזה הרי שהמדובר בדבר עדין ביותר, - דק כנייר, - אשר מגעו של משטח הדיסק עשוי להביא את קיצו הלכה למעשה ונסיון כאמור עשוי אף להמצא מסוכן ביותר שכן הלהב או חלקים ממנו עלולים להיות מוטלים בעוצמה לכיוון בלתי צפוי מכח פעולת הדיסק.<br />
<br />
<div style="margin-left: 2.5pt; margin-right: 7.5pt;">
(לציטוט האחרון - "<span style="color: #5d5d5d;">...כפי שההגיון יכול להביא למסקנה כי קווקוו של 8 נקודות עדינות במרחקים שנחזים להיות זהים מקורו בסכין משונן, כך ההגיון יכול להביא למסקנה כי להב הסכין השתפשפה או הושחזה באופן שהביא לשינון של חלק מהלהב, שמא חלק קטן ביותר, בהתחשב בכך שאנו עוסקים בקווקוו של מספר נקודות ברצף שאורכו פחות מס"מ אחד</span>", - אז כמובן שההגיון אינו עשוי להוליך למסקנה מעין זו דווקא, - כי אם ככלל העדרו של ההגיון דווקא, - וגם אם המדובר במקטע של לא יותר מ-8 מ"מ הרי שמספרם של המרווחים השווים <span style="font-size: 9.5pt;">(וכל סטייה זעירה עניינה מן הסתם במבנה הפנים ובגמישות העור ולא בצורתו של הלהב עצמו)</span> הוא המשמעותי ולא ארכו של המקטע כמצויין)</div>
<br />
אבל חשוב להעיר ולשוב ולהזכיר את המובן מאליו, - כי העיקר בנקודה העיקרית שלעיל, - והנקודות המובאות אחריה מיותרות ביסודו של דבר מטעמה, - ע"מ שלא יווצר הרשם - משום איזכורן, - כאילו נגרע ממנה וניתן להסיק מאיזכור אחיותיה כאילו אינה בגדר עניין של סוף פסוק אף לכשעצמה.<br />
<br />
באחרית דבריו מסכם עמית:<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
"<span style="color: #5d5d5d;">לסיכום, <span style="color: #ba0000;">בהינתן העובדה שהמערער השליך את הלהב וזה לא נמצא עד היום</span>; <span style="color: #ba0000;">בהינתן העובדה שהמערער אפילו לא נשאל על ידי ההגנה בעדותו בבית המשפט אודות להב הסכין</span>; <span style="color: #ba0000;">בהינתן שד"ר קוגל מטעם ההגנה מצא לחוות דעתו בנושא אחר הקשור בסכין ולא נתן כלל דעתו לשאלת השינון</span>, <span style="color: #ba0000;">על אף שהטענה כבר הועלתה על ידי ההגנה במסגרת חוות דעתו של פלג</span>; <span style="color: #ba0000;">בהינתן כי קבלת חוות דעתה של ד"ר פורמן בנושא זה</span>, <span style="color: #ba0000;">בניגוד לדחייה החד-משמעית של מסקנותיה בערכאה הדיונית</span>, <span style="color: #ba0000;">מהווה חריג בולט לכלל אי התערבות ערכאת הערעור</span>; <span style="color: #ba0000;">בהינתן האפשרות כי ברשות המערער אכן היה גם להב משונן</span> (כאמור, ההגנה חדלה מלשאול את המערער על אפשרות זו); <span style="color: #ba0000;">בהינתן שהמערער עצמו סיפר כי השחיז את הלהב</span>; <span style="color: #ba0000;">בהינתן האפשרות כי להב לא משונן קיבל צורת שינון</span>, <span style="color: #ba0000;">ולו בחלקו הקטן ביותר</span>, <span style="color: #ba0000;">במהלך השימוש הרגיל בו</span> - בהינתן כל אלה, אני סבור כי משקלו של הנושא 'משונן או לא משונן' הוא זעיר, כמו הנקודות הזעירות ליד החתך בסנטר, ששימשו בסיס למסקנה כי בלהב משונן עסקינן (וככל הנראה של סכין קטן).</span>".</blockquote>
</div>
- "<span style="color: #5d5d5d;">המערער השליך את הלהב וזה לא נמצא עד היום</span>", - התייחסנו.<br />
<br />
- "<span style="color: #5d5d5d;">המערער אפילו לא נשאל על ידי ההגנה בעדותו בבית המשפט אודות להב הסכין</span>", - התייחסנו.<br />
<br />
- "<span style="color: #5d5d5d;">ד"ר קוגל מטעם ההגנה מצא לחוות דעתו בנושא אחר הקשור בסכין ולא נתן כלל דעתו לשאלת השינון, על אף שהטענה כבר הועלתה על ידי ההגנה במסגרת חוות דעתו של פלג</span>", - מוסכם כאמור מקדם שאמנם היה המדובר בסכין משוננת וכי ד"ר פורמן היא שצדקה בדבריה בנידון - אז איך זה מעלה וכיצד זה מוריד? - אנחנו עוסקים בשאלת אשמתו או חפותו של נאשם או מערער, או בסנקציות שמקומן להנקט בעניין מחדלים אפשריים של משפטנים שהיה להם חלק בהתנהלות ההליך?<br />
<br />
- השאלה היא באם זדורוב בצע או לא בצע את המעשה המיוחס לו, - ולעניין זה לא ניתן שלא להבין כי משקלה של הנקודה האמורה אינו חורג מאפס מדוייק שאינו נדרש לקירובים כלשהם, - ז.א. - גם ע"פ דרכו של השופט הנכבד כותב הדברים כאן, - כך שלהדיוט ככותב שורות אלה לא ברור כלל ולא מובן משום-מה מובאים הדברים המצוטטים לעיל מלכתחילה.<br />
<br />
- "<span style="color: #5d5d5d;">קבלת חוות דעתה של ד"ר פורמן בנושא זה, בניגוד לדחייה החד-משמעית של מסקנותיה בערכאה הדיונית, מהווה חריג בולט לכלל אי התערבות ערכאת הערעור</span>", - שוב, אותה הגברת שאין מקומה כאן. - גם בהתעלם מכך, - אדם שעיניו בראשו ימצא ביסודו של דבר כי המתמיה לעניין זה הינו חסר האחריות של בית המשפט המחוזי בפסק-דינו שנתהפך לעניין-זה בערכאה הגבוהה יותר, - ולא חסדו הרחום והנדיב של ביהמ"ש העליון שהואיל לתקן את המעוות ולהשיב דברים על מכונם. - אבל גם באילולא כן וקדם לכן - באין מחלוקת לעניין העובדות עצמן - מהו שמניח כאן עמית על כפות המאזניים? - אפילו לא מחציתה של נוצה.<br />
<br />
- אי עיניו של איש זה?<br />
<br />
- "<span style="color: #5d5d5d;">המערער עצמו סיפר כי השחיז את הלהב</span>", - התייחסנו.<br />
<br />
- "<span style="color: #5d5d5d;">האפשרות כי להב לא משונן קיבל צורת שינון, ולו בחלקו הקטן ביותר, במהלך השימוש הרגיל בו</span>", - התייחסנו, לעילא, ולעילא, ולעילא.<br />
<br />
<div style="text-align: center;">
- עד כאן הדברים בעניין שני הקטעים הנבחרים מתוך פסה"ד כנאמר וכנזכר בתחילה. -</div>
<br />
מקום לציין, יתכן, - כי זה לא מכבר צפיתי בשידור דיון בביהמ"ש העליון בעניין שאין לו כל קשר לדברים כאן, - ושם, בין אחד עשר היושבים בדין, - נכח גם הנזכר כאן. ולהפתעתי מסתבר שאין המדובר במי שימצא כה תואם לכינוי העממי והקולע ביותר, - "אידיוט", - כשנראה כי מצטייר - ואולי גם במובהק, - מן הדברים כאן. - לא ברור לי עדיין כיצד הביא את שהביא כַּמְצוּטָט.<br />
<br />
- עוד, - אין כאן טענה חד משמעית וסופית באשר לזהות רוצחה (או רוצחתה) של תאיר ראדה, - אבל אפילו אם יסתבר שדבריו הידועים של "א.ח." לא הם שמצביעים בכיוון הנכון וכי המורשע מקדם ועד כה הוא הוא שאמנם ביצע את המעשה שבנידון, - <u><b>עדיין</b></u>, - <u><b>אינני רואה ספק</b></u>, <u><b>שלעניין עצם-איכות-המלאכה שנעשתה ע"י ביהמ"ש בדבריו המבוקרים לעיל</b></u>, <u><b>רחוקה היא מכל שעשוי להניח את הדעת</b></u>, <u><b>ומצביעה בבירור על-כי כברת דרך לא מבוטלת נכונה עדיין למוסד הנזכר עד שיהא וימצא זכאי-אמנם לאמון-הציבור שכה מבקש הוא השכם והערב</b></u>.<br />
<br />
הערה נוספת היא שבהתייחס לטוענים (רביב דרוקר, פרקליטות) בעניין שתי הסוגיות של העקבות הזרים והסכין המשוננת כי נמצאות התשובות בעניינן בפסה"ד ומסביר ביהמ"ש את הטעון והנדרש בעניינן, - כאילו מצויים הדברים וההסברים שם ואין למעוניין אלא להדרש להם, - הרי שבבירור אין הדבר כך וטענות-כאמורות אינן אלא תעודות עניות למשמיעיהן בציבור.<br />
<br />
דבריו של השופט המבוקר כאן בשני-העניינים-האמורים-והנדונים הם באחריתו-של-דבר ריקים במלואם ואין בהם ע"מ כלום לטעון את שמבקש הוא לטעון במסגרתם.<br />
<br />
- התחלתי לכתב את הפוסט הזה לפני למעלה משנה והונחו הדברים הצידה מסיבות שונות, בעיקר אולי העדר חיבור רשת. (הרבה פחות קל לכתב שלא לבלוג ישירות) חזרתי לאחרונה ומושלם כאן.<br />
_______<br />
<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">1</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup> <span style="font-size: x-small;">(- "<span style="color: #444444;">תודות למערער</span>, <span style="color: #444444;">שהסב תשומת לב החוקרים</span>, <span style="color: #444444;">ידוע לנו כי לא ניתן לנעול את תא השירותים מבחוץ</span>", - סעיף 54)</span></div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<div style="text-align: right;">
<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">2</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup> <span style="font-size: x-small;">("<span style="font-family: "guttman yad"; font-size: 7.25pt;">בתא השלישי ראיתי נייר טואלט זרוק על הרצפה ועליו סימני דם. גם בפח ראיתי נייר טואלט זרוק ועליו סימני דם. אני לא יודעת אם היה הרבה דם או קצת, נראה לי שגם על הרצפה היו כתמי דם מרוחים</span>")</span></div>
</div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<div style="text-align: right;">
<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">3</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup> <span style="font-size: x-small;">("<span style="font-family: "guttman yad"; font-size: 7.25pt;">... ראינו ביחד שיש דם על הנייר שנמצא על המתקן והיה סימן על הרצפה של דם וכאילו מישהו דרך על זה...</span>")</span></div>
</div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<div style="text-align: right;">
<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">4</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup> <span style="font-size: x-small;">(הדברים מעלים על הדעת גם גילוי חדש יותר, - <a href="https://www.maariv.co.il/news/law/Article-681072" target="_blank">1</a>, <a href="https://www.israelhayom.co.il/article/626211" target="_blank">2</a>, <a href="https://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2019/Article-6be45ad5e8ac761006.htm" target="_blank">3</a>, <a href="https://13news.co.il/10news/news/180672" target="_blank">4</a>, - (וגם גילויים נוספים שזכו להתייחסות בתקשורת, כמובן) אבל זה מחוץ לנושא המרכזי של הפוסט הזה שהוא לא קצר גם ככה)</span><br />
<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">5</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup> <span style="font-size: x-small;">(במהלך כתיבת הדברים כאן הסתבר לי כי </span><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: x-small;">הדברים דווקא זכו להתייחסות <a href="https://www.truthtoday.co.il/%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%94%D7%92%D7%A9%D7%AA-%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F" target="_blank">בדיון שביום 20.10.14</a>; - ראשית מפי עוה"ד פלדמן, - "...אין שום ראיה שהיתה קפיצה מעל הדלת כי מאחורי הדלת אין טביעת נעל בדם", - מאוחר יותר מפי השופט זילברטל: - "במצב כזה היה מתבקש לראות מעבר לדלת סימן מובהק לכך של מישהו קפץ ולא מצאו שם שום דבר", - ואחרי כן דווקא גם מפי השופט עמית: - "איך זה שהנעליים שלו לא התלכלכו בדם כשהוא קפץ החוצה ולא הותיר עקבות?". נראה כי לא נשמעה שם כל תגובה מפי נציגי התביעה לדברים האמורים, - אבל אעפ"כ לא נתגלגלה כל התייחסות לנקודה לפסה"ד ולא מצאתי איזכור לפרט האמור בדברי-השופטים במסגרתו.</span>)</span><br />
<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">6</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup> <span style="font-size: x-small;">(גם אם בחר מי לנסות ולטפס על מיכל ההדחה בתא 3 או בתא 1, - כמובן שהדבר שונה לחלוטין מעשיית אותו המעשה בתא 2, - ששם בוצע הרצח ושם עיקר ההתמקדות לעניין בקשת-הראיות-הפורנזיות (גם כאן המדובר בדבר מובן-מאליו שצריך שלא יהיה צורך לציינו))</span><br />
<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">7</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup> <span style="font-size: x-small;">(היות ונזדמן לי לעבוד במילוי רובה בזמן שהוא, גם אם לפני שנים לא מעטות, - אוכל לציין שרובה ממלאים באמצעות מכחול ומנקים באמצעות מטלית, - אין שימוש, למיטב ידיעתי, לסכין יפנית, - בעבודות רובה<span style="font-size: 7.25pt;"> (למעט כמובן לפתיחת שקיות הניילון)</span>)</span><br />
<sup><span style="color: blue; font-size: xx-small;"><u><span style="color: blue;">[- </span><span style="background-color: #cfe2f3; color: #990000;">8</span><span style="color: blue;"> -]</span></u></span></sup> <span style="font-size: x-small;">(מודה כי לא בדקתי את טענותיו של זדורוב בהכחישו את הודאותיו, ואת הנטען שם על ידו, ככל שנטען, - לעניין האמור)</span></div>
</div>
</div>
</div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-61366649667481281312020-06-09T12:00:00.001+03:002021-04-03T18:46:31.534+03:00עולם המשפט<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
נתקלתי <a href="https://watchkin.com/17c164d6f4" target="_blank">בסרטון הזה</a> ב-YouTube וחתכתי ממנו את הוידאו שכאן. - ראיון ב-ynet עם עוה"ד דניאל חקלאי שמייצג את אולה <span style="background-color: white;">קרבצ'נקה</span> הידועה כ-"א.ק.". - העניין הוא לא בפרשה עצמה כאן. - המראיין שואל את עוה"ד, - (!)<br />
<br />
<div style="margin-left: 40pt; margin-right: 40pt; text-align: center;">
"<span style="color: #3b3b3b;">אתה מלווה את הגברת הזו לא מעט שנים</span>, - <span style="color: #3b3b3b;">אתה מדבר איתה</span>, <span style="color: #3b3b3b;">דברת איתה</span>, <span style="color: #3b3b3b;">חקרת אותה</span>, <span style="color: #3b3b3b;">בדקת איתה</span> - <span style="color: #3b3b3b;">יד על הלב</span> - <span style="color: #3b3b3b;">אתה יודע לומר לנו</span> - <span style="color: #3b3b3b;">לציבור הישראלי</span> - <span style="color: #3b3b3b;">'חברים, - זאת לא היא, אני משוכנע בכך'?</span>".</div>
<br />
- ברור למדי, נראה, שהמראיין לא מצוי בעולם המשפט. כתב משפטי לא היה שואל שאלה כזאת. - מה יכול חקלאי לענות?<br />
<br />
- "לא, האמת שהיא דווקא אשמה, - אבל אני אשכנע אתכם שההפך הוא הנכון"? - לא שאני מתכוון לומר כאן שהיא בצעה את הרצח, או שהיא לא בצעה את הרצח, - אבל טבעה של המערכת (שבה עוסק הבלוג הזה) שהתמקדותם של עו"ד אינה באמת. - המחוייבות שלהם היא לאינטרסים של הלקוחות שלהם, - האנוכיות מקודשת בעולם המשפט.<br />
<br />
- המראיין מטיל על חקלאי פצצה בהפתעה גמורה בלי שהוא מבין שמה שהוא מסר לידיו משול לרימון יד. כמו <a href="https://www.youtube.com/watch?v=-_nhKfVch70" target="_blank">בשיר של דיויד בואי</a> שקבל לידיו את הקופסא ונותר חסר אונים. - העניין שלנו לא בחקלאי, ולא במראיין. - העניין במערכת ובטיבה. - איזה מן עולם זה? עולם חולה.<br />
<br />
- ולא מעוניין בתרופה. אם כי בהחלט מעוניין באמון הציבור.<br />
<br />
<b>- ביום שבו שופט יוכל לשאול עורך-דין שמופיע בפניו, - "אתה, - אילו ישבת במקומי, כאן, כשופט בהליך הנוכחי - היית מקבל את מה שאתה מנסה לטעון? - היית מסכים למה שאתה מבקש כאן?", - אז, אולי, - המערכת תתחיל להתקדם לקראת אמות מידה סבירות שניתן לקבלן בחברה של בני אדם שאינה מושחתת.</b> עד אז כדאי שהיושבים שם לא יראו את עצמם כמי שמשכמם ומעלה אלא כמי שמכתפו ומטה של הציבור ככלל.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.blogger.com/video.g?token=AD6v5dwV5JPXAQ0v45KsNGUzdzjmUC5ubbBQT_CS7bQSZ7RM3rFaWT6z6fHIgbyZ9FNefrEn4yxchURINb4FKuRQ7Q' class='b-hbp-video b-uploaded' frameborder='0'></iframe></div>
<br />
חקלאי תחילה אומר את שאין לו ברירה אלא לומר.<br />
<br />
אחרי כן הוא מתחמק. - "כמובן, לא הייתי בזירת הפשע, לא צלמתי את זירת הפשע, אני סנגור פלילי, אני משפטן פלילי, אני עו"ד, אני יכול רק להביט בראיות, אני יכול רק לנתח עדויות, וככל שאני מביט בראיות, ככל שאני מנתח את העדויות, ככל שאני מעמיק בפרשה, אני משוכנע שאין קשר בין א.ק. לבין הרצח הנורא של תאיר זכרונה לברכה". - לא קל להאשים אותו. הוא נבל ברשות התורה (סבא שלי נהג לומר שעו"ד זה רועה זונות ברשיון) במערכת שמחנכת לכך. כל עו"ד אחר, ככלל, - לא היה נוהג טוב יותר. - המצב דומה לשמשליכים בפניך פגר של סוס בהפתעה גמורה כשאתה צועד ברחוב באפן סתמי ביותר ואתה אמור לקבל זאת כאילו היה ביכלתך לצפות את הדברים למפרע. שלמה קאלו כותב היכן שהוא שאין זה מטבעו של איש הרוח לחטט בהתחמקויות. אז לא הכל נכתב כאן. - אבל אם השחיתות [של המערכת המשפטית] מורמת למעמד של דוגמא ומופת ע"י משמשים נכי שכל ומשמשות אטומות לב, - אז נראה בהחלט מן הרצוי לזעק בפני העם ולחשפה בקלקלתה. וזו שם יום יום. ראו כתבת הרשת של הבלוג הזה, למעלה בשורת הכתובות.</div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-58496535720128761262020-03-01T16:50:00.000+02:002020-03-02T15:25:02.784+02:00לב הדברים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
הבלוג הזה לא נועד להצגת עניינים פרטיים שאני מעורב בהם דווקא.<br />
<br />
- אבל, ככל שקיימים כאלה שיש בהם להציג את מצבה של המערכת בכלל, - אני בהחלט רואה מקום להשתמש בהם.</div>
<br />
- ב-10.2.14 נתקלתי ע"ג לוח מודעות בבית המשפט ב<a href="https://drive.google.com/open?id=1cVV85mVf5bgJroAn3LgH952rZzRPru1_" target="_blank">דף</a> שפורסם ע"י הנהלת בתי המשפט. - הכותרת שם היא "כללי התנהגות הציבור באולם הדיונים". התאריך על הדף הוא מיום 30.8.2012.<br />
<br />
שם מציגה הנהלת-בתי-המשפט 10 "הוראות" - כלשונה, - וכותבת בסיום ש-"אי שמירה על הוראות אלה עלול לגרום להוצאתך מן האולם ולהפעלת סנקציות נגדך על פי החוק". להנהלת-בתי-המשפט אין שום סמכות לקבע הוראות או כללים שיהיה להם תקף ע"פ דין. - זה עקרון יסודי שנקבע ב-1991 בחוק היסוד שנקרא "כבוד-האדם וחירותו". בנוסף, אם הם מטעים את הציבור וכותבים במודעה שהם מפרסמים בבתי המשפט השונים כאילו קיימות חובות שכל אדם מחוייב לקיימן, - ז.א. ע"פ חוק או ע"פ דין, - (והמודעה בבירור אינה מיועדת לעו"ד, - לעו"ד אין שום צרך להציג כללים מסוג זה במודעה ע"ג לוח המודעות בביהמ"ש) בשעה שבבירור בהתייחס לחלק מאלו אין שום חובה כזאת, - גם אם להם נוח היה שהציבור יחשב אחרת, - זה בבירור דבר פסול. בלשון מדוברת ניתן להגדיר אותם כשקרנים.<br />
<br />
- אין כאן דרך אחרת לראות את זה, - או שהם מטעים את הציבור ומוליכים אותו שולל לנוחותם תוך ניצול לרעה של מעמדם והאמון הניתן בהם, וטוענים שהמבקרים בבתי-המשפט חייבים לקיים כל מיני כללים שאין חובה לקיים אותם, - או שהם נוטלים לעצמם סמכות שאינם רשאים ליטול ומחליטים על דעת עצמם שהם יחוקקו חוקים (או יקבעו או יעמידו כללים או תקנות) שהם לא יכולים לחוקק ולא רשאים להעמיד או לקבע, - דבר גרוע יותר. וצריך לזכר שהמדובר במשפטנים, - זה לא שהם לא יודעים מה מותר ומה אסור, - הם פשוט חבורה של נוכלים.<br />
<br />
- ב-12 בפברואר פניתי אליהם בדוא"ל בשאלה בעניין. תשובה נתקבלה רק ב-8 במאי.<span style="font-size: 8pt;"> (- !!! - למרות שהזכרתי להם לפני כן פעמיים, - ב-14 בפברואר וב-26 בפברואר)</span> אבל לא היה בה שום דבר המצדיק את התנהלותם. - הכותבת, - שלא חתמה בשמה על ההודעה, - הפנתה ל<a href="https://www.nevo.co.il/law_html/law01/055_002.htm#Seif121" target="_blank">סעיף 72 לחוק-בתי-המשפט</a>. שם אמנם קיימת התייחסות למצבים בהם רשאי שופט להרחיק אדם מן האולם ולהפעיל גם כלים אחרים כנגד מי המפריע לו לקיים את הדיון. - אבל זה לא היה חדש לי. - אין ספק שקיימים מצבים כאלה: - בית המשפט לא היה יכול לתפקד אילו כל אדם היה יכול להשתולל כאוות נפשו באולם. - זה כמובן לא אומר שהנהלת בתי המשפט יכולים להמציא איזה כללים שהם רוצים. היא הפנתה בנוסף גם ל<a href="https://www.nevo.co.il/law_html/law01/055_093.htm#Seif4" target="_blank">סעיף 6 לפקודת-בזיון-בית-משפט</a> שלא תורם כלום ביסודו של דבר לעניינינו.<br />
<br />
- ב-11 במאי פניתי שוב והבהרתי שתשובתה לא תורמת, בגדול, לעניין שבנוגע אליו נשאלה. - תשובה על פנייתי הנוספת זו לא נתקבלה כלל. - זו שיטה מקובלת של משפטנים, - נראה, - כשאין להם מה להגיד ע"מ להצדיק את עצמם הם מקפידים לשמור על דממת אלחוט. זה לא מיוחד להם.<br />
<br />
<div style="margin-left: -4.75pt; margin-right: 12.5pt;">
- לעניין הכללים: - כלל 3 קובע ש-"יש לקום עם כניסת השופט לאולם ועם יציאתו ממנו". - אין דבר כזה. - אנשים בד"כ קמים כשהשופט נכנס, - יש כאלה שקמים כשהשופט יוצא, - אבל זה לא חוק ולא דין ואין חובה כזאת על אף אחד. - מי שלא רוצה לא חייב, - ומי שטוען אחרת או שהוא לא יודע או שהוא שקרן.<br />
<br />
- כלל 7 קובע שאם אדם פונה אל השופט - "יש לפנות אל השופט בגוף שלישי"; - <span style="font-size: 8.5pt;">(- "<span style="color: #333333;">כבודו/ה</span>", או - "<span style="color: #333333;">אדוני/גבירתי</span>", - לפי מה שמנהלי כתר ההיכל כותבים בהנחיותיהם לנתינים מפשוטי-העם המבקרים אחר כבוד בארמון המלכות)</span> שוב: - הנוכחים באולם, - בד"כ עו"ד, - באמת בד"כ פונים אל אותו אדם, היושב על כסא מוגבה בחזית האולם - בגוף שלישי.<br />
- ולא רק הם אליו. - גם הוא פונה אליהם כרגיל באותו אפן.<br />
<br />
- אל עדים פונים לפעמים ממש בגסות, - עד כדי מידה כזאת שלא קל להאמין למי שלא מכיר את מה שקורה במקומות האלה כרגיל, - אלה הדרכים האומללות של שוכני עולם המשפט. - אבל זה לא ממש שייך לעניין כאן. - מה שכן שייך, - שאין חובה לפנות אל השופט בגוף שלישי. זה מקובל, - אבל אף אחד לא חייב לעשות את זה.<br />
<br />
- כלל 8: - "בדברך אל השופט, עליך לקום". - שוב הנוכלים האלה מטעים את את תמימי הדרך. - אנשים שאינם מצויים בעולם-המשפט והמגיעים לבית-המשפט לצרך כלשהוא, כזה או אחר.<br />
- <b>אין חובה לקום כשמדברים אל השופט</b>.<br />
חד משמעית.<br />
- אין דבר כזה.<br />
<br />
ושיקום השופט שיגיד אחרת.<br />
<br />
בד"כ, כפי שיראה כל מי שמגיע לביהמ"ש, - אנשים קמים כשמדברים אל הנ"ל.<br />
- זה גם יותר נוח לניהול הדיון.<br />
אבל זה דבר שאדם עושה <u>מרצונו</u>. - זה לא מסובך. אין חובה כזאת ואף אחד לא יעז להמציא. - לא ח"כ ולא שופט, - זה כ"כ קשה שמאד ברור שגם בעתיד אפילו במקרים הכי קשים לא יעזו להטיל חובה מופרכת כזו על האזרחים התמימים המגיעים לצרכיהם השונים לבית המשפט. לא היה ולא יהיה. והטינופות המלומדות מהנהלת-בתי-המשפט מבינות את זה, לא יתכן שלא, הם הלוא עו"ד.<br />
<br /></div>
יש עוד, גם כלל 6 הוא חרטא: - "אין לנהל שיחות בין הנוכחים באולם במהלך דיון". - אנשים כרגיל מנהלים שיחות באולם אם יש להם צרך בכך, - כמובן מתוך זהירות והתחשבות שלא להפריע לדיון, ותלוי גם בגודל האולם, - בביהמ"ש העליון האולם הוא גדול במידה כזו שברור במיוחד שאף אחד לא יצפה מכל מי שצריך לנהל שיחה כלשהיא לצאת החוצה. אם מדובר בדברים ארוכים, או אם האולם קטן, סביר או מובן שאדם יצא, - אבל זה ע"פ השיקול הסביר והשכל הישר, - אין איסור כולל כמו שהקשקשנים האלו מציגים את הדברים. - וגם כלל 9, - "אין להתקרב לדוכן השופט ללא הזמנתו". - טרם נקבע חוק או דין כאמור. - אם כי לא קשה ולא מורכב להבין שמפרסמי הכללים האלה היו מעוניינים אמנם בקיום ההוראה. (ומי שמבין שזו שטות גם ממילא יתקרב אם יש צרך, - הכלל הזה אינו צפוי להטעות עורכי-דין, - אבל מי שסתם הגיע לבית-המשפט וראה את הדף עם ה-"הוראות" יבין כאילו קיים איסור שאינו קיים)<br />
<br />
אבל העקר הוא במקרים שנמנו מקדם. אלה הנקודות היותר בולטות. היותר חד-משמעיות. - אף אחד לא יעז להגיד שמה שכתבתי כאן בעניינם (של אותם מקרים) לא נכון. גם שקרנים לא מעזים כרגיל לשקר בעולם הזה כשברור לגמרי לכל מי שיש לו הבנה מינימלית בדברים שאין בהם אפילו אבק אמת.<br />
<br />
אז אחרי שכאמור הגברת הנכבדה <span style="font-size: 8.25pt;">(- או שלא, - ז.א.)</span> מהנהלת בתי-המשפט לא הטריחה את עצמה להשיב למייל הנוסף שלי, - פניתי לבג"ץ.<br />
<br />
- העניין כאן - בפוסט הזה, - הוא בעיקר בזה. - "לב הדברים" - הכוונה ללב פסה"ד. העיקר הוא בהתנהלות שבהמשך של השופטים בביהמ"ש העליון, - <a href="https://judgescv.court.gov.il/3f8684ba-645e-e811-8105-0050568a6817%D7%A0%D7%99%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%9C" rel="nofollow" target="_blank">ניל הנדל</a>, שכתב את פסק הדין, ושני חבריו להרכב, - <a href="https://judgescv.court.gov.il/f78a84ba-645e-e811-8105-0050568a6817%D7%93-%D7%A8-%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%9D-%D7%93%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%92%D7%A8" rel="nofollow" target="_blank">יורם דנציגר</a> ו<a href="https://judgescv.court.gov.il/5d8a84ba-645e-e811-8105-0050568a6817%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A9%D7%94%D7%9D" rel="nofollow" target="_blank">אורי שהם</a>. - <a href="https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\14\520\044\z01&fileName=14044520_z01.txt&type=4" rel="nofollow" target="_blank">כאן</a> פסה"ד.<br />
<br />
- <a href="https://drive.google.com/open?id=1lJcBWxDM-RxO2yQV3sDK8lHnxS4xPv4l" target="_blank">כאן</a> העתירה כפי שהוגשה. (בלי החתימה בסוף שלא מופיעה ב-PDF, ותוך מחיקת פרטי האישיים (למרות שמופיעים בפסה"ד) וגם בהעדר המופיע בכתב יד ע"ג התצהיר, - דברים שאין להם חשיבות לעניינינו)<br />
<br />
- עכשיו, - מה כותבים השופטים? או מה כותב השופט הנכבד (או האמור להיות כזה) ניל הנדל? - "<span style="background-color: #fcf6f6; color: #0a0a02;"><u>הכללים</u></span>, <span style="background-color: #fcf6f6;"><span style="color: #0a0a02;"><u>אותם תוקף העותר</u></span>,</span> <span style="background-color: #fcf6f6; color: #0a0a02;"><u>מתייחסים בין היתר לכך שיש להופיע באולם הדיונים בלבוש הולם ומסודר</u></span>, <span style="background-color: #fcf6f6; color: #0a0a02;"><u>לשמור על השקט</u></span>, <span style="background-color: #fcf6f6; color: #0a0a02;"><u>להימנע מניהול שיחות באולם במהלך הדיון וכדומה</u></span>". - מה הוא עושה? - את הפגמים החריפים הוא לא מזכיר. ישר כמו עו"ד. - אני לא התייחסתי בעתירה? - תבדקו בקישור. אני לא יודע אם מותר לקרא לשופט "שמוק" אבל נראה שללא ספק קשה להעלות על הדעת ביטוי יותר מתאים. - בסעיף 11 [לעתירה] התייחסתי <span style="font-size: 8.75pt;">(- מייד בתחילה, - אחרי כן גם לדברים נוספים)</span> לשלשת-המקרים הראשונים לעיל, - כלל 8, כלל 7, וכלל 3. - הנדל עיוור? - זה לא שלא כתבתי. - הסברתי, התייחסתי, - אבל הוא לכאורה לא רוצה לדעת, ולא בשגגה. זה בית המשפט העליון, מסתבר.<br />
<br />
- מה עושה הנ"ל? מתעלם מהפגמים המהותיים, - לא מזכיר אותם בפסה"ד, - כאילו לא היו, - מי שיקרא את פסק הדין הלא לא ידע מה אני כתבתי בעתירה. גם לא מה היה כתוב בדף של הנהלת-בתי-המשפט. - מי שקורא את פסה"ד בדרך כלל יודע מה שכתוב בפסק הדין. והנדל יודע את זה. אז הוא מזכיר את הדברים היותר-סבירים, - השוליים, - חסרי המשמעות, - לא את הנקודות המרכזיות, - ואז עליהם הוא כותב - "<u style="background-color: #fcf6f6;"><span style="color: #0a0a02;">על פני הדברים הכללים משקפים את הדין המצוי</span></u>". - האמת שגם זה לא נכון, - אף אחד לא יכול להורות לבאי-ביהמ"ש (שאינם עו"ד) להופיע בלבוש מסודר.<span style="font-size: 8.75pt;"> (- לבוש "הולם" זה בסדר, אבל אין לזה משמעות; - "מסודר" כמובן שלא, - אבל לאנשים שהאמת ממילא לא מעניינת אותם לא מפתיע שאין בעיה לכתב כל דבר)</span> אין גם חובה לשמור על השקט למעלה משסביר ממילא, - ולעניין ניהול-שיחות-באולם התייחסתי מקדם. - אבל לא כאן כמובן העניין. זה לא בולט. - העיקר הוא שהשופט הזה, שמכהן כידוע וכאמור בביהמ"ש העליון, - מתעלם מהנקודות המהותיות, החשובות יותר, לא מזכיר אותן בדבריו או בפסק הדין, - כאילו אינן קיימות, - למרות שלא יתכן, - שוב כמובן, - שלא היה מודע להן, - (שוב, - הואילו ועיינו בסעיף 11 <span style="font-size: 9pt;">(- הסעיף המרכזי בעתירה כשנכתבה)</span> בעתירה בקבץ המקושר, תראו כמה הדברים ברורים) ומציג - הלכה למעשה, - הצגת דברים כוזבת בפני הקורא התמים הנתקל בפסה"ד: - כאילו כל מה שיש בדף שפרסמה הנהלת בתי המשפט שבעניינו-ההליך, הדף המקושר שבו אנו עוסקים, - אינו אלא דברים כאלו המצויינים על ידו, - להופיע בלבוש הולם ומסודר, לשמור על השקט, להמנע מניהול שיחות, - "וכדומה". ואז הוא יכול לשקר בלב פסק הדין כפי שצטטתי לעיל, - "<span style="background-color: #fcf6f6;"><span style="color: #0a0a02;"><u>על פני הדברים הכללים משקפים את הדין המצוי</u>".</span></span> ולהמשיך - "<u style="background-color: #fcf6f6;"><span style="color: #0a0a02;">בראייה זו</span></u>, <u style="background-color: #fcf6f6;"><span style="color: #0a0a02;">דומה כי הכללים אינם אלא פרסום לקהל של הדין המחייב</span></u>".<br />
<b><br />
</b> <b>- והוא עוד כותב במפורש: - ע"מ שלא להותיר ספק שהאיש שקרן: - "<u>הדין המחייב</u>".</b><br />
<br />
זהו. - ז.א. השופט הנכבד, - או הלכה למעשה בבירור ניכר ביותר הבלתי נכבד, - פשוט משקר בלב פסק-הדין.<br />
<br />
זה מה יש. יש נוכלים בירושלים. אלה הם שופטיך.<br />
<br />
- הדברים הם חריפים, חד משמעיים, - ואני לא רואה שמישהו יכול לתרץ את ההתנהלות הזאת של האיש הזה. אילו היה מציג את העובדות הרלוונטיות כמות שהן בפסק הדין כמובן שלא יכול היה לטעון את הטענה האומללה שבפיו כאילו קיים אמנם דין (למפרע) שהכללים שבנידון אינם אלא משקפים את קיומו דמקדם. - כמו שאתם יכולים לראות, - (בקישור שכאן לפסק הדין) אין שם את ה-"אני מסכים" של שני חבריו להרכב. - הם שותפים למעילה? מן הסתם לא היו בלתי מודעים לשכתב חברם במסמך שהם נושאים באחריות המשותפת לעניינו. כמו <a href="https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\610\067\z08&fileName=19067610.Z08&type=2" rel="nofollow" target="_blank">בפס"ד אחר שכתב-הנדל-לא-מזמן</a> <a href="https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\610\067\z07&fileName=19067610.Z07&type=2" rel="nofollow" target="_blank">באמתלה-שנתפרסמה</a> אפשר אולי למצא תיקון לעניין מתוך כך. - מישהו חושב שימצא? - "אשרי תמימי דרך", - אבל אין תמימותנו מגיעה לכדי אווילות מסוג זה.<br />
<br />
העיקר? - דעו מה שווה באמת המוסד הזה שזוכה ליוקרה שאין רבות דומות לה, - ועד כמה ניתן או לא ניתן לתת אמון בבתי המשפט ובשופטים, שרובם הגדול היו עורכי דין כמובן לפני שמונו לתפקיד שיפוטי, - ומכאן יושרם המופלג - כידוע לכל וכמפורסם בציבור כולו. - פסק-דין של בית-המשפט-העליון שמשקר חזיתית בלב פסק הדין, - לא בנקודה שולית או בפרט שאינו מרכזי, - פשוט משקר בנוגע לעיקר ע"מ להגיע למסקנה שתמצא נוחה לו. - למה? הקירבה בין ביהמ"ש להנהלת-בתי-המשפט היא מובנת. - לא קל לשופט נפשית להתעמת עם משפחתו המורחבת זו. - הפסולת האנושית הזו מההנהלה הנכבדה יעשו מה שהם רוצים, כשהם מבינים שזה לא תקין ולא לגיטימי - ואם תפנה למוסד המשפטי שמוסמך לבקר את הדברים ואמור לתקן את הפסול והמעוות, - בג"ץ ז.א, - מסתבר שהם חברים משכבר והגישה אינה שונה לחלוטין מהנהוג בעולם התחתון, - מחליקים את מה שלא מסתדר.<br />
<br />
אף אחד לא שם לב.<br />
<br />
<div style="text-align: center;">
או שכן.</div>
</div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-19880617294128890192019-09-29T23:00:00.000+03:002019-10-06T11:18:07.634+03:00גיבוי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בפוסט הקודם הגדרתי את דבורה ברלינר (שהיתה נשיאת ביהמ"ש המחוזי) כמושחתת ומפני שרבים עשויים לחשב שמדובר באמירה לא מבוססת, אולי אפילו סתמית, - החלטתי להביא כאן את הדברים הבאים כדי לבסס את העובדה ולהבהיר שזה לא המצב.<br />
<br />
- נכון שברשת יש שכותבים דברים לא בדרך הכי אחראית. ולכן הצרך בפוסט הזה.<br />
<br />
הגשתי פעם ערעור לבית המשפט המחוזי, ברלינר ישבה שם כאם-בית-הדין. הודעת הערעור היתה מאד ארוכה, - 116 עמודים, והיו שם התבטאויות לאו דווקא מקובלות במערכת המשפטית, - זה נכון, אחת מהן מצוטטת בפוסט הקודם. ברלינר החליטה שאצטרך להגיש הודעת ערעור מחדש, - בלי הביטויים שע"פ החלטתה היו אסורים, - ושלא תעלה על 10 עמודים, - מה שכמובן בלתי אפשרי. (לביהמ"ש <span style="font-size: 7.25pt;"><span style="color: #333333;">(</span><span style="color: #3c3c3c;">השלום</span><span style="color: #333333;">)</span></span> בערכאה הקודמת היו הרבה מאד טעויות)<br />
<br />
- הדיון שבו היא החליטה את זה היה ב-20 ביוני, והיא החליטה שהערעור ידחה אם לא אגיש הודעה כזאת עד ה-15 ביולי. - ב-12 ביולי הגשתי בקשה לביטול ההחלטה שקבעה שאני צריך להגיש את ההודעה מחדש. - שיהיה ברור, - היא ושני שותפיה להרכב <span style="font-size: 7pt;">(ג'ורג קרא ומרים סוקולוב)</span> היו מאד שמחים לדחות את הבקשה. אבל החלטה לא נתקבלה. - בוששה לבוא. אז אחרי זמן באותו מצב הגישה התובעת בתיק בקשה לדחיית הערעור, בגלל שלפי ההחלטה המקורית אם אני לא מגיש הודעה מתוקנת עד ה-15 ביולי הערעור צריך להדחות. - ברלינר העבירה את הבקשה לתגובה שלי, - ואני כתבתי בתגובה שאני עדיין ממתין להחלטה בבקשה שלי.<br />
<br />
- אז ברלינר כתבה שכל הבקשות יִדּוֹנוּ בדיון הבא. הדיון הבא היה קבוע ל-3 בספטמבר. - ז.א. שאז היא אמורה לקבל את ההחלטות בעניינים האלה. קצת לפני זה הגשתי עוד בקשה להקלטת הדיון הזה. אני לא רוצה להאריך כאן אבל ע"פ החוק (סעיף 68ב (א) לחוק בתי המשפט) היא חייבת לקבל את הבקשה אם אין סיבות מיוחדות שלא לקבל אותה. סיבות כאלה לא היו. - מכיון שהיא לא רצתה לקבל את הבקשה, - אבל לא יכלה לדחות אותה ע"פ החוק, - היא קבעה שגם הבקשה הזאת תִּדּוֹן בדיון עצמו, מה שכמובן לא תקין כי אז בכל מקרה לפחות החלק של הדיון שעוסק בהחלטה בעניין ההקלטה לא יוקלט. - אבל אח"כ גם בתחילת הדיון היא לא הסכימה לדון בבקשה ולא רצתה לקבל החלטה בעניינה: - היא טענה ש-"אין דיון", - <span style="font-size: 6pt;">(- !!!)</span> ז.א. בזמן הדיון עצמו, - ולכן כביכול - ע"פ טענתה, - היא לא צריכה לדון בבקשה. - תאמינו או לא. - זה גם מופיע בפרוטוקול.<br />
<br />
- "אין דיון", - ז.א. בגלל שלא הגשתי את ההודעה המתוקנת עד ל-15 ביולי. היא כמובן התעלמה גם מהבקשה שהיא בעצמה החליטה שתדון בה בדיון הזה לעניין ביטול ההחלטה שקובעת שצריך להגיש את ההודעה הזאת עד ל-15 ביולי. - אני הלכתי משם, לא הייתי מוכן להשאר באולם בכלל כשהיא לא מקבלת החלטה לגבי ההקלטה וכאשר כל מה שקורה שם לא מוקלט.<br />
<br />
- אבל כל זה, כל מה שעד כאן, - זה רק ההקדמה, - זה רק בשביל להביא את הדבר הבא: -<br />
<br />
- אח"כ, מאוחר יותר, אחרי חמש שנים בערך, - הגשתי ערעור אחר, בעניין אחר, שמסיבה כלשהיא הסיפור דלעיל עמד שם באיזה אפן ברקע הדברים. - גם הערעור הזה התגלגל אל ברלינר. - (ואני חושד שלא במקרה, אבל זה לא שייך לכאן) בקשתי שתפסל את עצמה, - מכיון שלא יתכן שהיא תהיה זו שתחליט אם ההתנהלות שלה שמתוארת בסיפור הראשון לגיטימית או לא, - קבילה או לא, - "תקינה" בלשון משפטית. - ההחלטה הייתה - "מטעמי יומן בית המשפט, התיק יועבר לכב' השופט נויטל, סג"נ לקביעה". תחליטו אתם, - נוכלת או לא נוכלת. - זה גם אסור ע"פ חוק, (סעיף 77א (ב) לחוק הנזכר מקדם) היא חייבת לקבל החלטה בבקשת-הפסלות ולא יכולה להתחמק ממנה, - הגשתי בקשה לביטול ההחלטה הזאת (שמצוטטת כאן) ואני לא יודע מה קרה אח"כ - ההחלטה לא הגיעה אלי מביהמ"ש, - אבל בכל מקרה, - בלי קשר לזה, - תחליטו אתם, - כאמור: - מושחתת או לא.</div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-79974798818324324542019-05-27T09:10:00.000+03:002020-06-01T08:26:43.201+03:00בריאות הנפש בהעדר רפואה מונעת<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="font-family: "guttman miryam";"><span style="font-size: 10.75pt;"><span style="font-family: "guttman miryam";">המערכת המשפטית היא מערכת כזו, וזה לא סוד, - שבה כעניין של שגרה אדם - נאשם - בתחילתו של הליך (פלילי) ידון (באמצעות עו"ד, - ז.א. עורך-הדין המייצג אותו ידון) באפשרות שיודה באשמה, - אם תסכים המדינה, התביעה, - עורכי-הדין המייצגים את המדינה המאשימה את אותו-אדם במעשים שבגינם הוא נשפט, - שהעונש בסופו-של-דבר יהיה קל דיו; ואח"כ, - אם המדינה - הפרקליטות - התביעה, - לא תסכים לעונש כזה שיהיה מספיק-קל על מנת שהנאשם יסכים גם-הוא לשאתו, - אז </span><span style="font-family: "guttman miryam"; font-size: 9.5pt;">(<span style="color: #444444;">!!!</span>)</span><span style="font-family: "guttman miryam";"> במשפט שיתנהל בהמשך ישתדל אותו נאשם שקדם לכן היה מוכן להודות באשמה אם-רק-יקלו-כנדרש-בענשו להוכיח שהוא [בכלל] חף מפשע ושההודאה שהיה מוכן למסור זמן קצר יותר או ארוך יותר קדם לכן (כאמור) היא הודאת שוא.</span><br />
<br />
<span style="font-family: "guttman miryam";"> לתשומת לב, - זה לא דבר חריג או משהוא יוצא דופן: - זה קורה כל הזמן וזה לא רק קורה כל הזמן, - זה המצב הרגיל. הכרתם של פרקליטים שעוסקים בהליכים מסוג זה, שחיים בתוך תופעות כאלו, - מטבע הדברים הולכת ונשחתת. ולא מדובר על כך שיקבלו שוחד, על תופעות מהסוג שראינו שנתגלה ("לכאורה", אם תרצו) אצל רות דוד, מדובר על כך שבלשון פשוטה נדפק להם (קצת) הראש.</span><br />
<br />
<u style="font-family: "guttman miryam";">אין עוד מקום שיש כ"כ הרבה אנשים סתומים למטר מרובע כמו בפרקליטות המדינה.</u><span style="font-family: "guttman miryam";"> עובדה. לא נזדמן לי לכתב את זה עד היום. אבל זאת לא רק צורת דיבור, זה ככה. זאת המציאות. - בחזרה לנושא הראשון: - זה העניין פה, - נא לתשומת לב, - כרגיל, - בתחילתו של הליך פלילי, של משפט, - מדברים על "עסקת טיעון", - ז.א. כאמור שהנאשם יאמר שהוא אמנם רצח או גנב או עשה את מה שאומרים (טוענים) שהוא עשה, - בתנאי שיסכימו שהעונש שהוא יקבל יהיה קל מספיק כדי שיסכים הנאשם (ויסכימו עורכי הדין שלו) להגיד שהוא באמת עשה את מה שטוענים כאמור שהוא עשה, (נותנים לו ענש יותר קל כדי לחסך למדינה את הזמן והכסף שצריך להוציא על המשפט כדי להוכיח שם את מה שרוצים) והמדינה מסכימה לקבל את ההודאה ובית המשפט כמעט תמיד מסכים גם הוא, - ואח"כ אם הסחר-מכר הבזוי הזה לא יסתדר והמו"מ לא יוליך להסכמה, - לפתע </span><span style="font-size: 9pt;"><span style="font-family: "guttman miryam";">(כמובן שלא לפתע, זה רק </span><span style="font-family: "arial unicode ms" , "sans-serif";">in a manner of speech</span><span style="font-family: "guttman miryam";">)</span></span><span style="font-family: "guttman miryam";"> הנאשם יטען שלא היה ולא נברא (בגדול) ועורכי הדין שלו במלוא הרצינות ינסו להוכיח בבית-המשפט (שגם כמובן יתייחס לדברים במלוא הרצינות) שכך באמת וכל המו"מ שהתנהל קדם היה כזה שהיה אסון אם היה מצליח.</span><br />
<br />
<span style="font-family: "guttman miryam";"> איך אנשים יכולים לחיות בתוך כזה דבר? איך עורכי דין יכולים לדבר על "כבוד המקצוע"? - אני כתבתי פעם במסמך (הודעת ערעור) שהגשתי לבית המשפט (המחוזי בת"א) על המערכת ש-"זו מעוותת וחולה" ו-"סבור המערער כי כל שעיניו בראשו יראה את הדברים" - "אם נתוודע אליה במידה מספקת". </span><span style="font-family: "guttman miryam"; font-size: 8.25pt;">("אין עניינו של ההליך דכאן בביקורת על המערכת, - אלא שזו מעוותת וחולה וסבור המערער כי כל שעיניו בראשו יראה את הדברים – אם נתוודע אליה במידה מספקת")</span><span style="font-family: "guttman miryam";"> דבורה ברלינר, (<a href="https://shitintheopen.blogspot.com/2019/09/blog-post.html" target="_blank">המושחתת</a>) שהייתה אז נשיאת ביהמ"ש, (המחוזי) החליטה שאסור לכתב על המערכת שהיא מעוותת וחולה. הסוף היה שהגעתי ל-10 חדשים (ועוד קצת) בכלא. - אנשים שחיים בעולם המשפט חיים בעולם מעוות, מציאות מעוותת. הכלל הראשון שם קבלת הדין, - לשים בצד את דעתך שלך, את העיניים שלך, את מה שאתה רואה, - ולקבל סטנדרטים מקובלים-שם. והסטנדרטים, כמו הדוגמא שהיא הנושא כאן בדברים-האלה, - לא דווקא בריאים. אין מי שרואה מבחוץ בלי שיעבור קדם תהליך שישחית את לבו ויהרס את הכרתו ויוכל לדווח ולהתייחס לדברים ע"פ השכל הישר כמו שהוא קיים בכל מקום. צריך לומר להגנתה של המערכת שלא קל לבנות סיפור כל כך מורכב. היא מאד רחבה והיא צריכה לתפקד. אבל בעולם הדפוק הזה קדם כל צריך לשלם מס שפתיים ולשבח את המערכת (שמעתם פעם שופט או פרקליט אומר שהמערכת לא טובה?) ורק אח"כ בא ערכה של האמת. וזה כשמדובר באנשים שלגבי חלק ניכר מהם (בהתבטאות הכי זהירה, נראה) השקר הוא לחם חוקם. - הרוח שם היא חולה, האווירה לא בריאה, - את זה הציבור צריך להבין.</span></span></span></div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-59484453013094530432018-12-24T20:34:00.001+02:002018-12-27T19:18:48.732+02:00- - - שמוק - - -<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
שי ניצן, פרקליט המדינה, - צִטֵּט, ביום 20.12.2018, בתוכנית "<a href="https://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan" target="_blank">עובדה</a>" של אילנה דיין, שעסקה כמובן במקרהו הידוע והמפורסם של רומן זדורוב ומשפטו המתמשך והמתוקשר, - את השופט יורם דנציגר, מתוך <a href="https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\10\390\079\w53&fileName=10079390_w53.txt&type=2" target="_blank">פסק הדין</a> האחרון שניתן באותה פרשה עד היום: - <span style="font-size: x-small;">(- <span style="color: #444444;">ראה 41:24-41:52 בהקלטת התכנית</span>. - <span style="color: #444444; font-size: xx-small;">(</span><span style="color: #666666; font-size: xx-small;">קישור למטה</span><span style="color: #444444;"><span style="font-size: xx-small;">)</span> </span><span style="color: #444444;">הציטוט אינו ציטוט מדוייק ואינו מופיע בדיוק במילים אלה בפסה"ד, אם כי לעניין-תכן-הדברים אמנם אלו נאמרים ככלל</span>)</span><br />
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
"<span style="color: #4c1130;"><span style="background-color: #f3f3f3;">מדובר במקרה גבולי</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">כפסע</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">היה ביני לבין הרשעה</span>, - <span style="background-color: #f3f3f3;">וצריך צירוף מקרים נדיר ביותר כדי לקבע שזדורוב הוא לא הרוצח</span></span>"<span style="color: #4c1130;">.</span></div>
</blockquote>
- העניין הוא, <span style="color: #666666; font-size: xx-small;">(</span><span style="color: #666666; font-size: xx-small;">- </span><span style="font-size: xx-small;"><span style="background-color: white; color: #999999;">!!!</span></span><span style="font-size: xx-small;">)</span> שניצן דלעיל אינו מטריח את עצמו לציין ולו ברמז, - ולא במלה ולא בחצי מלה, כאילו לא היו הדברים מעולם, - שהדברים שנאמרו ע"י השופט דנציגר נאמרו כאשר דנציגר לא הכיר ולא ידע דבר אודות המקרה והסיפור של "א.ק." שהובאו בפני הציבור ב-"צל של אמת", ואשר בית המשפט עצמו (בשלב מוקדם יותר במסגרת ההליכים) סרב לשמע, סרב להאזין להם וסרב להכיר. - ברור ומובן, - ולא ניתן שלא להבין, - (- ותהא דעתו של מי כאשר תהא) כי ספק שכזה היה מתרחב - במידה משמעותית ביותר, - לנוכח הסיפור האמור. זה כבר סיפור שונה לחלוטין; - העקבות הזרים מתאימים כמובן לסיפורה של בת-זוגתו הידועה של "א.ח", - ומי - בנוסף לכך, - דורך היה בתוך שלולית של דם <span style="font-size: x-small;">(כשניתן לראות בתמונה שהתפרסמה ברשת לפני זמן רב)</span> שעל מיכל ההדחה של השירותים, (ה-"ניאגרה") אם לא "א.ק." שממילא (ע"פ "צל של אמת") נתכוונה להחליף את בגדיה ונעליה בתא הסמוך?<br />
<br />
ניצן מטעה את הציבור והצופים באפן קשה, - אם הוא מודע לכך - ניתן להגדיר זאת בלשון העם כְּ-"זְנוּת", ואם לא - זאת רשלנות, - קָשָׁה ניתן לומר.<br />
- זה נוהג קבוע של הפרקליטות, נראה, - לציין עובדות שהן נכונות לכשעצמן, - ע"מ לצאת ידי חובה, - אבל בד בבד להטעות את קהל-הצופים-או-המאזינים (או הקוראים) כמי שאין לו אלוהים.<br />
<br />
- זה מה יש.<br />
<br />
<br />
<span style="font-size: x-small;">(- <span style="color: #444444;">שתי הערות נוספות</span>: -</span><br />
<span style="font-size: x-small;"><br />
</span> <span style="color: #444444; font-size: x-small;">הראשונה<span style="color: black;">, - </span>באותה תכנית<span style="color: black;"> - </span>ב-33:49-34:22<span style="color: black;"> - </span>הוא אומר</span><span style="font-size: x-small;"> - "<span style="font-size: xx-small;">(... -) </span><span style="color: #444444;">גם קראתי עכשיו איזה שהוא מאמר, כולנו זאבי טרף, כולנו חיות... - אנחנו מתנפלים על טרף, - ... אז אני רוצה להגיד לך שאני חושב שאדם שכותב בסגנון, אגב, ... - באמת זה עצוב לי, - להסתכל על מערכת שלמה ולהגיד - "כל השוטרים", - שזה מה שכתוב שם, - "כל השוטרים", "כל הפרקליטים", "כל השופטים", - הם אנשים איומים, - זאבים, טורפים, זה בזיון ובושה, אין לי מה להגיד</span>". - <span style="color: #444444;">אז כל מי שמעוניין</span>, - <span style="color: #444444;">יכול להכנס לאתר "הארץ"</span>, - <a href="https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.6633341"><span style="color: #6fa8dc;">https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.6633341</span></a> - <span style="color: #444444;">ולראות אם זה באמת מה שכתוב שם</span>.</span><br />
<span style="font-size: xx-small;"><br />
</span> <span style="font-size: xx-small;">(- <span style="color: #444444;">או אם לא יתאפשר לו<span style="color: black;"> - </span>אותה כתבה מופיעה גם ב-"כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל"<span style="color: black;"> - </span>ב-Facebook</span>)</span><br />
<span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: xx-small;"></span><br />
</span><span style="font-size: x-small;">- <span style="color: #444444;">עוד הוא אומר</span> - <span style="color: #444444;">ב-47:20-47:37</span> - "<span style="color: #444444;">אני מאמין, - שאם נותרה אפשרות קלושה שבקלושה, אבל יש מסה של ראיות שמראה שאדם הוא רוצח, צריך להרשיע אותו. כי השיטה שלנו בנויה על הדבר הזה, אחרת אי אפשר להרשיע כמעט אף אדם.</span>")</span><br />
<span style="font-size: x-small;"></span><br />
<br />
<div style="text-align: center;">
<a href="https://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2019/Article-a04267aee8bc761006.htm?sCh=07437f8dd8836110&pId=885471177"><span id="goog_1111716949"></span>https://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2019/Article-a04267aee8bc761006.htm?sCh=07437f8dd8836110&pId=885471177<span id="goog_1111716950"></span></a></div>
<a href="https://www.blogger.com/"></a><br /></div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-91931718657718081242018-07-24T12:00:00.000+03:002018-12-28T16:44:08.699+02:00מעשה בתמים ובזמן האבוד<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-family: "guttman calligraphic";">בממלכה אחת, בתקופה שבה פני החיים לא היו מכוערים כפי שהם בימים אלה, חי מלך, ולו אף לא בן יחיד. משנדרש ליורש עצר, החליט לבקש לו כזה מבין הצעירים, הילדים, החיים בממלכתו. המלך הכריז, כי מבין כל אלה - יזכה למעמד - הילד שיצליח במשימה פשוטה אך - מטעם ריבוי המשתתפים - לא קלה. זרעי פרחים חולקו לכל ילדי הממלכה, או לכל הפחות לכל אלה שחפצו בכך וגילו עניין במשימה האמורה - תוך שהוכרז כי המתחרה שיעלה בידו לגדל את הפרחים היפים ביותר - פשוט כך ולא מסובך מזאת או מורכב יותר - יזכה למלא את מקומו של הבן אשר המלך והממלכה כלה לא זכו לו.<br />
<br />
סיפורינו, - המוכר והידוע - בעל הסיום הטראגי, - בילד תמים - וישר - כמסתבר - נאמר יהא שמו מוריס בן-עטר. הנ"ל קבל את זרעי הפרחים, והניח כי ביושר, - וניסה - בתמימותו, - לגדלם. המלאכה לא צלחה כשניתן לצפות מטבע הדברים. אותו הטבע - כמסתבר - ובניגוד גמור לטבעו - מטבע הדברים, - לא הוכיח את עצמו. דבר לא גדל.<br />
<br />
טרח הילד בלשכתו לילות כימים, נסה את אשר נסה, לא חסך זמנו ולא אדמה, מים, כלי הולם, או כל שהזרעים המלכותיים עשויים להדרש לו – וזולתי חרס, - לא העלה דבר במאמציו התמימים. לא ציץ ירוק ולא שרש. יאוש בלבד צמח בלבו ושרשיו הולכים ומעמיקים.<br />
<br />
יום אחר יום, שעה אחר שעה, באין כל הבנה משום מה גורלו כזה ואפילו הדל שבפרחים אינו מציג עצמו בעציץ הזוכה לתשומת לב כה רבה, למעלה מכל שעשוי היה להעלות בדעתו כי עשוי כלי חרס שכמות לא-גדולה של אדמה בו לזכות לה.<br />
<br />
ועדיין הדברים כשהיו. שינוי אין. קרב המועד וניצוץ של תקווה אינו מאיר.<br />
<br />
עד שבא המועד המיוחל. או אולי לא היה מיוחל דווקא לאור הנסיבות, אבל בא. והמלך יצא מארמונו אל רחובות עירו, ואל רחובות הממלכה, - בתקווה וכוונה למצא את מבוקשו המיוחל. מבחינתו היה מיוחל בכל-אפן.<br />
<br />
המלך רוכב, על סוסו הלבן, כדרכם של מלכים בעת ההיא, ואולי לא רק בעת ההיא, - ופמליה לצידו ומאחריו, - כמתחייב, ולצידי הדרך ילדי-ונערי-הממלכה - ובידיהם - כשתבינו מן הסתם -<br />
עציצים.<br />
<br />
וככל שנופל מבטו של המלך על העולה ופורח מאותם עציצים, ומן האדמה שבם, - תחת כי תסתבר שמחה מעיניו ויגיל מבטו, - כבדים פניו, ונופלים, וככל שעולה יופים - לעין הבשר והחמר, - של הפרחים ותפארת יופים של צבעיהם-הרב-גוניים, - מאפיר מבטו של המלך, וקהה, ואבל, ומחמיר סברו וסר האור מפניו, השמחים דווקא - קלות, בימים כתיקונם.<br />
<br />
ותמהים יועציו ושריו, ושאר עושי-דברו המתנהלים לצידו באין-אמר, אך שומרים הם על שתיקתם, ואינם רואים להפריע את המלך משדעתו-נתונה-לו.<br />
<br />
עד כי לאחר זמן לא-מועט, - בפאתי רחוב נשכח בגיא העניינים המקומיים, - מבחינים הם ממרחק דווקא בגיבור סיפורינו, אוחז כלי בידו ככולם, - אלא שלא דבר מבצבץ בו, - חום גון-האדמה, וחום גון-החרס מחוץ אשר בו תעמד. לא ירק ולא צבע.<br />
<br />
ושוב, - לתמיהת הפמליה - מאושש מבטו של המלך, - וחיים מעט נוצקים בפניו, - וראשו לא עוד נפול כמקדם, וזיק של תקווה הולך - לאיטו - וקונה שבת - בלב המלך היודע צער עמוק וחשכה שרמז-יאוש-בה.<br />
<br />
והגיעו עדי המקום. והילד - ילדינו - מבטו בארץ והגיגיו הגיגי-מוות, אף לא הבחין בשיירה המלכותית הנעצרת נוכח פניו, והמלך פונה אליו ויאמר: "משום מה שומם שתאחז בידך?", ותשובה אַין.<br />
<br />
ושוב פנה המלך, ודוממים אנשיו, ושוקטים סוסיהם, - "משום מה? התשמע?".<br />
<br />
ועדיין דממה.<br />
<br />
וירד המלך מן האוכף ומעל סוסו, וניגש אל הצעיר העומד דומם, ובקש לשאלו בשלישית שאלה שהתשובה בעניינה - ביסודה ידועה לו, - אלא שבקש לוודא - כמובן, - בשל ובגלל חשיבות העניין.<br />
<br />
ושלח את ידו ונגע - קלות, - בכתפו של זה, ובא לפצות פיו ולשאול כמקדם - כיצד ומשום-מה השממה, - ולא השלים דברו. צנח הילד ומת. קרס ארצה כבובת-עץ. שכן - כידוע לכם - זרעים שבושלו חולקו לכל. ודבר לא עשוי היה לנבט מהם. והשלים היאוש מלאכתו והשחור מלכותו, ויבש לב התם ואזלו החיים, - וְהַאַיִן נחל מקומם ללילות וימים.<br />
ונבהיר - לו היו ילדים ישרים, לו נפגש זה המת בכאלה-דומים, - והבין כי לא-בו-המום, וחי - ושמח בחיים.<br />
אלא ש - לב כלם לב כלבים. ולכן - "משכך" - צמחו הפרחים. וְהַבֵן לא הבין כי חייו חי הוא יום יום בין סומים ונוכלים.<br />
<br />
ולכן, - עד חצות טורח היה בכתיבת פסקי-דין. ומקדיש זמן סביר בתום לב - כך נראה - בראיית הצרכים.<br />
<br />
ובסדום מת צדיק, - כך ניתן להניח, - והשמש כקדם - גם בא גם זורח.</span></div>
</div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-14754336205011649502016-05-13T12:22:00.000+03:002016-05-13T12:22:52.498+03:00אמון-הציבור בבתי-המשפט והקרקע תחתיו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בערב יום העצמאות, יום ד' 11 במאי 2016, התפרסם ראיון עם ארבעה נשיאים לשעבר של בית-המשפט העליון במוסף עצמאות מיוחד של עיתון ידיעות אחרונות.<span style="font-size: x-small;"> (עמ' 2-6 שם)</span> לא קראתי, נכון לעת פירסום דברים אלה, - אבל אעפ"כ מצאתי שם את הדברים הבאים:<span style="font-size: xx-small;"> (הכתבה של טובה צימוקי ואמירה לם, עמ' 6)</span><br />
<br />
<div style="margin-left: 47.5pt; margin-right: 27.5pt;">
- "<span style="font-family: "times" , "times new roman" , serif;"><b><span style="background-color: #f4cccc;">בטח ראיתם את הסדרה "צל של אמת" של ערוץ 8</span> (הוט), <span style="background-color: #f4cccc;">שעסקה ברצח תאיר ראדה</span>, <span style="background-color: #f4cccc;">או שמעתם עליה</span>.</b></span><br />
<span style="font-family: "times" , "times new roman" , serif;"><b><span style="background-color: #f4cccc;">ברק</span>:</b> "<span style="background-color: #f4cccc;">לא ראיתי</span>".</span><br />
<span style="font-family: "times" , "times new roman" , serif;"><b><span style="background-color: #f4cccc;">גרוניס</span>:</b> "<span style="background-color: #f4cccc;">שמעתי אבל לא ראיתי</span>".</span><br />
<span style="font-family: "times" , "times new roman" , serif;"><b><span style="background-color: #f4cccc;">שמגר</span>:</b> "<span style="background-color: #f4cccc;">לא</span>".</span><br />
<span style="font-family: "times" , "times new roman" , serif;"><b><span style="background-color: #f4cccc;">ביניש</span>:</b> "<span style="background-color: #f4cccc;">אני בכוונה לא ראיתי</span>".</span>".</div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj9I4bA3q7rA7NodEGldiFjq9J7M21d14sgBEdqlYGgf6yd4V9pvbyz_3diVZjj9BobxITQxGqd7eBah885An_QWw1-9Qbk57hcS5bOGUmdt7oEgqXbyJqYOOPuq2NbpEhlRyZKbkLFEUrB/s1600/%25D7%2590.%25D7%2597..bmp" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="117" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj9I4bA3q7rA7NodEGldiFjq9J7M21d14sgBEdqlYGgf6yd4V9pvbyz_3diVZjj9BobxITQxGqd7eBah885An_QWw1-9Qbk57hcS5bOGUmdt7oEgqXbyJqYOOPuq2NbpEhlRyZKbkLFEUrB/s200/%25D7%2590.%25D7%2597..bmp" width="200" /></a></div>
אמונה עיוורת. - אמונה עיוורת אינה אמונה.</div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-73038946751728278222016-03-29T17:31:00.002+03:002016-04-24T08:26:30.224+03:00דבקות במה?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
מסתבר כי פורסם מסמך של הפרקליטות הבא להצדיק את הרשעת זדורוב.<br />
<div>
<br /></div>
<div>
<a href="https://docs.google.com/document/d/1hOyF6aGM1s2LBaXqas-qLeqw37MPKebwn4Xg30-meVA/edit?pref=2&pli=1">https://docs.google.com/document/d/1hOyF6aGM1s2LBaXqas-qLeqw37MPKebwn4Xg30-meVA/edit?pref=2&pli=1</a><br />
<br />
ראשית: "<span style="background-color: #f3f3f3;">שני שופטי הרוב הבהירו שהם בכלל לא התלבטו וזה אפילו לא מקרה גבולי.</span> <span style="background-color: #f3f3f3;">שופט המיעוט כתב שהאפשרות שזדורוב הורשע על לא עוול בכפו 'מחייבת התרחשות של סדרת צירופי מקרים נדירה'</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">ולכן הוא התלבט מאוד וכמעט הרשיע</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">אבל בסוף החליט לזכות</span>.". - אם יסתבר באחריתו של דבר שהמדובר אמנם בהרשעת-שוא, - יְלָמְדוּ דברים אלה - דוקא הם, - דברים חמורים על מערכת המשפט.<br />
<br />
סעיף 1, - "<span style="background-color: #f3f3f3;">זדורוב התוודה על הרצח בפני מדובב בתא המעצר באופן מפורט ועקבי שיורד לפרטים</span>".<br />
<br />
ע"פ פירסומים בעיתונות משנת 2009 מדובב אחר מזה שבעניינו של זדורוב ספר <a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/871/971.html" target="_blank">שמדובבו של זדורוב התוודה בפניו שהוא חף מפשע</a>. הנ"ל, המכונה ד', ספר ע"פ הכתבה: "<span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">המדובב</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">המכונה ארתור</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">אמר לד'</span>: '<span style="background-color: #f3f3f3;">ביני ובינך</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">הוא חף מפשע</span>. <span style="background-color: #f3f3f3;">קיבלתי מהם הרבה</span>. <span style="background-color: #f3f3f3;">אם לא אני</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">אין להם תיק בכלל</span>'.</span>", "<span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">על פי העדות אמר ארתור לד'</span>: '<span style="background-color: #f3f3f3;">הוא אמר לי אני זה שתפר אותו.</span> <span style="background-color: #f3f3f3;">אם לא אני</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">אין להם תיק בכלל</span>. <span style="background-color: #f3f3f3;">אמרתי לו מה הכוונה שלך?</span> <span style="background-color: #f3f3f3;">והוא אמר אני זה שתדרכתי אותו במה להודות ואיך להודות</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">ולהביא אותו למצב שכן יודה</span>. <span style="background-color: #f3f3f3;">אבל אני משביע אותך שאתה לא מספר לאף אחד</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">ביני ובינך</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">הוא חף מפשע</span>'.</span>", "<span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">ד' המשיך וסיפר</span> '<span style="background-color: #f3f3f3;">שאלתי אותו איך יש לך מצפון לעשות את זה?</span> <span style="background-color: #f3f3f3;">והוא ענה</span>: <span style="background-color: #f3f3f3;">קיבלתי מהם הרבה.</span> <span style="background-color: #f3f3f3;">אני לא יכול לעשות טעות עכשיו</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">אבל אם לא אני אין להם תיק בכלל</span>. <span style="background-color: #f3f3f3;">אני מרחם עליו</span>. <span style="background-color: #f3f3f3;">קשה לי עם זה שהוא חף מפשע ונכנס למאסר עולם</span>'.</span>", "<span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">לדברי העד ד'</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">המדובב ארתור סיפר לו כי צוות החקירה ביקש ממנו ללחוץ כמה שיותר על זדורוב ולהכניס לו כמה שיותר מלים לפה ולעמוד על המניע שהילדים הציקו לו וקללו אותו</span></span>", "<span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">לדבריו</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">המדובב שיתף אותו בסודו הגדול כיוון שארתור הוא 'לא בן אדם שיש לו ראש כמוני או כמוך. הוא לא יכול לשתוק על משהו מסיבה אחת שהכדורים שהוא אוכל לא יתנו לאדם כזה לשתוק'</span></span>". <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3722935,00.html" target="_blank">כתבה נוספת מספרת את סיפור הדרך שבה הגיעה עוה"ד אל המדובב.</a><br />
<br />
<a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3778596,00.html" target="_blank">מדובב נוסף שאמור היה להעיד על אותם הדברים חזר בו לאחר שהביע חשש להשלכות.</a> "<span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">המדובב</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">שבעבר ריצה עונש מאסר בתא הסמוך לתאו של 'ארתור'</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">יצר קשר עם עו"ד גליל שפיגל</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">ובשיחה שהתקיימה ביניהם ביוני האחרון</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">סיפר לה כי 'ארתור' התוודה לפניו ואמר</span>: '<span style="background-color: #f3f3f3;">זה תיק חארטה.</span> <span style="background-color: #f3f3f3;">הוא חף מפשע.</span> <span style="background-color: #f3f3f3;">אני השתמשתי איתו בשיטת דיבוב מסוימת</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">הדרכתי אותו למסור הודאה</span>. <span style="background-color: #f3f3f3;">קיבלתי אינפורמציה על התיק</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">סובבתי אותו איך שרציתי</span>'.</span>", "<span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3; color: #444444;">מאוחר יותר אמרה ל-ynet</span> <span style="font-size: x-small;">[עוה"ד שפיגל]</span> <span style="background-color: #f3f3f3; color: #444444;">כי כשהגיעה להכין אותו לעדות</span><span style="color: #444444;">, </span><span style="background-color: #f3f3f3; color: #444444;">שמעה ממנו דברים שהדהימו אותה</span><span style="color: #444444;">. '</span><span style="background-color: #f3f3f3; color: #444444;">הוא ממש התנצל לפניי</span><span style="color: #444444;">, </span><span style="background-color: #f3f3f3; color: #444444;">אך אמר שלא יוכל להעיד...</span><span style="color: #444444;">'</span></span>", - "<span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">בדיון שהתקיים מול ממלא מקום נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">השופט יצחק כהן</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">והשופטים חיים גלפז ואסתר הלמן</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">הודיע העד</span>: '<span style="background-color: #f3f3f3;">אני רוצה לעזור בסיפור הזה</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">אבל יש דברים שאני לא יכול להגיד</span>'</span>". - "<span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">בשלב מאוחר יותר</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">הסביר</span>: '<span style="background-color: #f3f3f3;">אני צריך לקחת בחשבון את עצמי</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">שיש לי ארבעה ילדים ושליש של שש שנים</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">או את רומן זדורוב</span>. <span style="background-color: #f3f3f3;">אני חייב לחשוב על עצמי ואני לא יכול להעיד</span>'</span>". - "<span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">בהמשך</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">התרצה המדובב והחליט לאשר את הדברים שאמר לשפיגל בשיחה ביניהם</span>. <span style="background-color: #f3f3f3;">כשנשאל האם אמר שהמדובב "ארתור" טען כי זדורוב חף מפשע</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">השיב</span> "<span style="background-color: #f3f3f3;">לא אפרט</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">אך התשובה היא כן</span>'.</span>".<br />
<br />
<a href="http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1295879" target="_blank">בכתבה נוספת מסופר</a> כי - "<span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">לטענת שפיגל</span>,</span> <span style="font-size: x-small;">[- עורכת-דינו של זדורוב, אז]</span> <span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">מדובבים שפנו אליה אמרו כי 'ארתור'</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">האסיר המדובב בפניו התוודה רומן זדורוב שרצח את הנערה תאיר ראדה</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">זוכה לטובות הנאה מהמשטרה בכדי שלא יחזור בו מעדותו</span></span>", וכי - "<span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">...מדובב בשם י"ד פנה אליה</span> </span><span style="font-size: x-small;">[אל עורכת-הדין שפיגל]</span> <span style="color: #444444;"><span style="background-color: #f3f3f3;">וסיפר על ההטבות שלהן זוכה 'ארתור'</span>, <span style="background-color: #f3f3f3;">הטבות שלטענתו ניתנו מחשש ש'יפוצץ את התיק' של חקירת רצח תאיר ראדה</span></span>".<br />
<br />
סעיף 5, - "<span style="background-color: #f3f3f3;">זדורוב הכיר הרבה מאוד פרטים אודות זירת הרצח, שמי שאינו הרוצח לא יכול היה לדעת אותם</span>". הדברים ממקדם רלוונטיים גם לענין זה.<br />
<br />
בפרט: סעיף 5 ז', - "<span style="background-color: #f3f3f3;">הוא ידע לומר שתאיר לא הותקפה מינית, והתעקש לא להודות בכך לכל אורך חקירותיו</span>". - ככל שעולה מששודר במסגרת "צל של אמת", - מצב הדברים הוא הפוך. - <span style="font-size: x-small;">(!)</span> הוא חזר והתייחס לכך שלא אנס את המנוחה, - מתוך חשש ברור שהוא עשוי להיות מואשם בכך. - המצב הוא לכאורה שבנקודה זו קיים קושי לעניין עצם העובדה שהפרקליטות מבקשת לטעון את המצוטט לעיל כאמור.<br />
<br />
סעיף 7, - "<span style="background-color: #f3f3f3;">בזירת הרצח לא היתה ראייה אחת אפילו שקושרת מישהו מהמורים או התלמידים לרצח, והשומר מעיד שלא נכנס אדם זר לביה"ס, מה שמחזק את המסקנה שהרוצח הוא אדם שהכיר את ביה"ס</span>". - ראשית, - אף אחד מהמורים או התלמידים לא רצח את תאיר. למה לבלבל עם עובדות לא רלוונטיות? - שנית, - שוב ע"פ "צל של אמת", - אחת הנערות (דאז) ספרה שראתה בחדר השירותים דמות אשר אם-אינני-טועה תואמת את תאורו של א.ח. באשר לאופן התחפשותה של זוגתו-דאז, - הרוצחת קרוב לודאי. - מכיון שהמדובר במי שלבשה בגד כְּשֶׁל תלמידה במקום, סביר שהטעתה את השומר בכך, - ולדברי העדה הרלוונטית תאמה התנהגותה החריגה-במקצת את סיפור המעשה של א.ח. ואת אופיה וכוונותיה של זוגתו בהתאם לכך. בנוסף, - א.ק. הכירה את בית הספר, - היא למדה שם קדם לכן, ע"פ דבריה היא בראיון לאיילה חסון בערוץ 10.<br />
<br />
לחלק השני באותו מסמך: ("עובדות האמת")<br />
<br />
סעיף 2, - "<span style="background-color: #f3f3f3;">השופטים במחוזי ושופטי הרוב בעליון קבעו שהשאלה מה סוג הלהב של הסכין היא <u>לא</u> שאלה חשובה בתיק הזה</span>". אופייני לפרקליטות ולראש הסתום דְשָׁם. - אולי שאלה חשובה, אולי לא שאלה חשובה. אבל למה קבעו מה שקבעו? זאת הנקודה ולכך אין התייחסות. (על פניה, ולמעלה מכך לכאורה, השאלה דוקא חשובה, האם מישהו מניח שזדורוב רצח את זאדה בסכין אחד ואח"כ חתך עובר אורח את הגופה בסכין אחר? או כי השתמש זדורוב בסכין אחד ואח"כ שלף סכין נוסף בלא-כל-התייחסות-לצורך-הבהיר-לעזב-את-המקום-במהירות ופגע בנרצחת בו גם כן? אם זדורוב הוא הרוצח, בהיר לכאורה כי יש להניח כי לא נעשה שימוש אלא בסכין אחד. אם נרצחה הנערה ע"י רוצחת צמאת-דם ומשובשת-בדעתה יתכן והכינה זו יותר מסכין אחת; - גם אז אין הדבר סביר, וגם אין סיבה להניח כן.)<br />
<br />
סעיף 3, - "<span style="background-color: #f3f3f3;">כל 6 השופטים במחוזי ובעליון, כולל שופט המיעוט שזיכה, קבעו שההודאות נמסרו מרצונו החופשי של זדורוב ומבלי שהופעל עליו לחץ חיצוני פסול</span>". - שוב, - את מי זה מעניין מה קבעו השופטים? השאלה למה, - ולכך צריך להתייחס.<br />
<br />
- "<span style="background-color: #f3f3f3;">כל החקירות וכן ההתוודות בפני המדובב הוקלטו, וצפייה בקלטות מעלה שאין שום ראיה שהחוקרים רמזו לו על ממצאי הזירה. זדורוב כלל לא טוען שהשתילו את הפרטים בחקירות, אלא כי ניחש אותם באופן לוגי לאחר שניסה 'לחשוב כמו רוצח'</span>". - לא מדובר על כך שהחוקרים רמזו לו במתכוון דווקא - ככל שהבנתי, - אלא על כך שאפשרו לו להבין בשוגג. למעלה מכך, כְּשֶׁדֻבָּר קדם, - ניתן היה להבין שדווקא המדובב הוא שֶׁיִדֵּעַ את זדורוב, ולאו דוקא בידיעת המשטרה. - לעניין האמירה כי טען שנחש את הפרטים כאמור לעיל, - מצבו המנטלי של זדורוב בתקופה שבה מסר את הודאתו היה כזה <span style="background-color: white;"><u>שעשוי היה שלא להיות מודע דווקא לשנמסרו לו הפרטים הרלוונטיים מעם המדובב ונודעו לו ממנו</u></span>. - <u>הוא לא בהכרח צריך היה להיות ער למקור הדברים כשנמסרו לו</u>, - <u>אם נמסרו</u>, - <u>ובמצב כזה שבו לא ברור לו עצמו מנין הדברים סביר</u>, - <u>דומה</u>, - <u>כי בצר לו ינסה להעלות הסברים ע"מ להשיב הן לעצמו והן לאחרים</u>. זדורוב אינו אדם מבריק ולא פקח או חכם במידה יוצאת דפן וסביר כי הסבריו ימצאו - בהתאם, - יתכן אפילו בנאליים בהתאם לנסיבות.<br />
<br />
סעיף 5, - "<span style="background-color: #f3f3f3;"><b>טענה</b>: מומחה של ההגנה קבע שהסימנים על מכנסיה של תאיר כלל לא היו טביעות נעל.</span> <span style="background-color: #f3f3f3;"><b>האמת</b>: כל השופטים דחו את קביעתו של המומחה וקבעו שאכן מדובר בטביעת נעל.</span>". - א. ה-"טענה" לא בדיוק סותרת את ה-"אמת". נא לתשומת לב הפרקליטים. ב. - המדובר פחות-או-יותר במומחה מס' 1 בעולם. אז שוב, - השאלה לא מה אמרו השופטים, אם זדורוב חף מפשע אף אחד מהם לא יֵצֵא טוב, - אין ספק, - השאלה היא מה הביא את אותם שופטים לאותן מסקנות. - מי שמקבל באופן עוור דברים רק משום ששופטים סמכו עליו ידיהם זכה בספק למותר האדם. - אין הסברים לגופו של עניין.<br />
<br />
סעיף 7, - "<span style="background-color: #f3f3f3;">הרצח התרחש מהר מאוד, כנראה תוך כדי מאבק, וזדורוב מודאג מאיזו 'תקלה' שתסבך אותו ומכך שבכל רגע יכולה תלמידה להיכנס לשירותים</span>". - נכון מאד, - אם באמת זדורוב הוא הרוצח, - אז למה הוא רצח אותה?<br />
<br />
סעיף 8, - "<span style="background-color: #f3f3f3;"><b>טענה</b>: שלושה נערים שהיו בקצרין נסעו במונית ואחד אמר "מה עשיתי". מצאו אצלם חולצה עם דם. הוא בטח הרוצח.</span> <span style="background-color: #f3f3f3;"><b>האמת</b>: המשטרה איתרה את הנערים, ולאחר שנחקרו נשללה לחלוטין מעורבותם. לא נמצאה כל חולצה מוכתמת בדם.</span>". מה זה קשור? הם לא הרוצחים. אין בעיה.<br />
<br />
סעיף 9, - "<span style="background-color: #f3f3f3;"><b>טענה</b>: לזדורוב לא היה מניע לרצוח את תאיר ראדה, בעוד החברות שלה היו מסוכסכות איתה</span>". שוב, - מסיטים את תשומת הלב, - חברות שהיו מסוכסכות איתה אולי לא התאבלו מרה על מותה, אבל לא בהן דברים אמורים.<br />
<br />
- "<span style="background-color: #f3f3f3;">לא חייבים להוכיח מניע כדי להרשיע אדם בעבירה</span>", - נא לתשומת לב. - זה ראש דפוק של משפטנים. יכול להיות שֶׁקָיָים דִּין כזה, - את מי זה מעניין? השאלה היא לענין המציאות, - <span style="font-size: xx-small;">(- !)</span> עד-כמה האשמה אמנם מסתברת מן הבחינה ההגיונית? - זה לא דבר שתלוי בחוקים ופסיקות של בתי-משפט.<br />
<br />
- "<span style="background-color: #f3f3f3;">מניע אפשרי נוסף שהעלה אחד השופטים היה 'אין מניע' שקשה לנו להבין אותו, ונובע מהרצון שלו 'לחוש את ההרגשה' של הרצח, מה שמתיישב עם החיפוש שלו אחרי סרטי 'סנאף'</span>". - כמה נפלא! - "<span style="font-family: "times" , "times new roman" , serif;">אין מניע</span>" כמניע.<br />
<div style="margin-right: 30pt; margin-top: 2.5pt;">
- אף עבריין לא ימלט ממיצוי הדין.</div>
<div style="margin-top: 2.5pt;">
קיימים מקרים כאלה, אבל הם נדירים ביותר, - והדעת נותנת, - באפן טבעי, - שצריך יהיה לעמד במקביל על מאפיינים מתאימים של הנאשם ע"מ להשתכנע בסבירות הרעיון. אני לא חושב ששופט צריך להיות רחוק מאד ממטומטם כדי להעלות אותו באפן סתמי.</div>
<br />
סעיף 11, - "<span style="background-color: #f3f3f3;">כל השופטים, כולל שופט המיעוט, מסכימים שכדי להרשיע לא חייבים לפתור כל חידה ולענות על כל שאלה שנשארה. לא חייבים להרכיב את כל הפאזל, מספיק שמי שמתבונן בפאזל מרחוק יוכל לקבוע בוודאות: אני רואה בית, אני רואה עץ, אני רואה שמיים. לא צריך שהפאזל יהיה שלם, צריך שהוא ייתן תמונה מספקת.</span>". מקובל. - נכון. השאלה היא עד כמה השופטים אחראיים ועד כמה הם באמת רואים בית או עץ, או שמים, - או - שהם מְעַיְינִים בַּפְּסִיקָה ושם כתוב שהם רואים בית או עץ, - או אולי שמים, - ואז גם אם הם לא בדיוק דומים לרוברט רדפורד, - מי הם שישברו לה את המלה?<br />
<br />
<br />
<br />
<div style="text-align: center;">
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<b>- ולסיכום, - דבר אחד נראה שאפשר לומר בודאות, - אם אחרי פרסום המסמך הזה יסתבר שרומן זדורוב חף מפשע, - לא רק זכאי מחמת-הספק אלא חף מפשע בבירור, - שי ניצן צריך להתפטר.</b><br />
<b><br /></b>
<b>- פחות טכנוקרט אחד.</b></div>
</div>
<br /></div>
</div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-86319492714578671502014-07-27T12:25:00.002+03:002014-07-27T12:25:56.265+03:00עוד על ורדה אלשיך (ואמונה בנציב התלונות על שופטים ויחסה אל המערכת מעם חוף מבטחים בדיעבד)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
- ב-"ידיעות אחרונות", - מוסף "7 ימים", ביום 20.12.13 - נתפרסם ראיון - אוהד למדי, - ניתן לומר - ובאפן מוזר מעט אולי, - סובייקטיבית לכל הפחות - עם השופטת לשעבר הנזכרת לעיל.<span style="font-size: xx-small;"> (עמ' 18-26 שם)</span><br />
<br />
לעניין ביקור הבית בביתה של רחל סופר-סייג אומרת אלשיך שם: "<span style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, Times New Roman, serif;"><b><u>אם הייתי צריכה לעשות 'ביקור בית' גם היום</u>, <u>הייתי עושה אותו שוב ובדיוק באותה הדרך</u></b></span>".<span style="font-size: xx-small;"> (עמ' 24, טור 2)</span><br />
<br />
השיקול של שרת-המשפטים לאותו עניין, בזמנו, - אינו נראה בלתי סביר דווקא, (שלא כשיקול של קודמה לעניין הקודם לו) אבל בהתחשב באמירה הנ"ל, - גם אם אין להאשימה שכן עובדה זאת לא עמדה מולה בזמן-אמת אז, - נראה שניתן לומר ששגתה בבחירתה שלא לפעול כנגד אלשיך.<br />
<br />
נציב תלונות השופטים כידוע מצא את התלונה מוצדקת באותו עניין, (על אף שתלונות נוספות של סייג-סופר לא נמצאו מוצדקות) אבל את השופטת-לשעבר זה לא מעניין.<br />
<br />
<div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 50pt; margin-right: 60pt; margin-top: 0px;">
<div style="text-align: justify;">
בהמשך אומרת אלשיך - גם על אותו עניין - "<span style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, Times New Roman, serif;"><b><u>אז עשו את הגברת רחל סופר</u> – <u>פושטת רגל שלא משלמת כבר שמונה שנים אף אגורה מכיסה</u>, <u>וההדגשה על המילה מכיסה</u>, ע<u>ל חשבון החובות שלה לנושים</u> – <u>צדיקה</u>. <u>והשופטת</u> – <u>היא ה</u>'<u>פושעת</u>' <u>האמיתית.</u></b></span>". - מישהו עשה את הגברת הנ"ל צדיקה? - ממש לא. - ככל הזכור לכותב שורות אלו. חוץ מעורך-הדין הפרטי שלה, כמובן. זה מובן.
אבל ההתנהלות של השופטת לא נמצאה לגיטימית. נוח לאלשיך לעוות את האמת כמופיע לעיל, וגם זה מעיד על אופיה, נראה שבהכרח.<br />
<div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 109.75pt; margin-right: opt; margin-top: 6pt;">
להתרשמות הכותב כאן גם לא אלשיך נהגה כשנהגה מתוך דאגה לנושים, אלא מכיון שנפגעו ריגשותיה-הפרטיים עקב האופן המתמשך בו הצליחה סייג-סופר כמסתבר להתל בה ובמערכת; - אבל אני (כמובן) לא הייתי שם.</div>
</div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<br />
גם בהתייחס למקרה הראשון, - מתקופתו של נאמן, - בנוגע לפרוטוקול שֶׁשׁוּנָּה וצורף לתלונה כנגד עו"ד ארגז, - אומרת אלשיך "<span style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, Times New Roman, serif; font-weight: bold;"><u>מה שקרה שם היה הכי לגיטימי</u></span>". (עמ' 22 טור אחרון)
<br />
<br />
- ובהמשך - "<span style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, Times New Roman, serif;"><b><u>עד היום לא ירדתי לכוונתו של הנציב</u></b></span>". - ועדיין אחרי כן, - בתשובה ל-"<span style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, Times New Roman, serif;"><b><u>בדיעבד את מצטערת?</u></b></span>":
- "<u style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;">לא!</u> <u style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;">עשיתי מה שכל שופט צריך לעשות.</u> <u style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;">ערכתי פרוטוקול כדי שהוא לא ייצא עקום ושהדברים שהוספו ישקפו את מה שקרה באמת ואת התרשמותי.</u> <u style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;">אלו דברים שאולי מישהו יכול להגיד שהם מיותרים</u><span style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;">, </span><u style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;">אבל אני ראיתי אותם כחשובים</u><span style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;">. </span><u style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;">אף אחד לא יכול להחליף את שיקול הדעת השיפוטי שלי ואת דרך התנסחותי.</u> <u style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;">ערכאת הערעור יכולה להעמידני על טעותי</u><span style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;">, </span><u style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;">אבל לא לשכת עורכי הדין ולא הנציב</u><span style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;">.</span><span style="background-color: white; font-family: inherit;">".
ראשית, - בזמן-אמת, - לא נשמעה כל טענה מפי אלשיך כאילו לא נמצא פגם בהתנהלותה וכאילו אין פגם במעשה שבגינו "</span><span style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;"><u>נשפך דמה</u></span><span style="background-color: white; color: #20124d; font-family: inherit;">" - כביטוי שנשמע אז או מעט מאוחר יותר - בתקשורת ובפומבי. ואין צרך באינטליגנציה חריגה או בחכמה יוצאת דופן כדי להבין משום מה. ואילו נהגה אחרת וטענה אז את שמבקשת היא לטעון בראיון כאן נראה שמסתיימים היו הדברים אחרת.
עשוי להיות מעניין ביותר להכיר את תשובת אלשיך לתלונה בפני אליעזר גולדברג, - נציב התלונות דאז, - ולהשוותה לדברים הנאמרים על ידה כשאינה עוד שופטת ומחוץ להישג ידה של הנציבות.
- שנית, - "</span><span style="background-color: #f4cccc; color: #20124d; font-family: Times, 'Times New Roman', serif; font-weight: bold;"><u>ערכאת הערעור יכולה להעמידני על טעותי</u>, <u>אבל לא לשכת עורכי הדין ולא הנציב</u></span>".<br />
<br />
לשכת-עורכי-הדין לא, אבל לא הנציב?<br />
<br />
ומה על המכתב הידוע של נשיא ביהמ"ש העליון שצורף כידוע לתיקה של הקדושה-המעונה העונה לשם ורדה אלשיך? אותו שכחה זו לגמרי בראיון הזה ובדברים האלה. גם הוא לא יודע מה שהוא מדבר?<br />
<br />
האם הייתה מעזה השופטת-לשעבר להתייחס בביטול כמו בדבריה בראיון להאשמות נגדה גם במועד שבו עמדו הדברים על הפרק והייתה עדיין שופטת? בפרט לנוכח הביטול המשתמע מכך של שנכתב בעניינה ע"י הנציב וע"י הנשיא הנוכחי של ביהמ"ש העליון? - ואפילו במועד עריכת הראיון - אילולא פרשה, ואילו נשאה עדיין במשרתה דמקדם - הייתה מעזה להשמיע את הדברים? בהיר לכאורה, שלא.<br />
<br />
<br />
<br />
גם קדם לכן, בהתייחסותה לפרשה, מנסה אלשיך להגן על עצמה: "גם על פי החוק, שופט יכול לתקן פרוטוקול או פליטת קולמוס או החסרה או השמטה בתוך 21 יום בלי אפילו לקבל את תגובת הצד שכנגד". (עמ' 24 טור 1) נכון, אבל תופיע החלטה בתיק בית-המשפט המלמדת ומעידה שהתיקון בוצע. זה דבר אחר. אלשיך לא מבינה את זה? היא מבינה, אבל מניחה, מן הסתם, שהקוראים - ברובם - לא.</div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-35090950173478274202013-09-30T01:59:00.000+03:002013-10-04T19:54:34.569+03:00- אמון הציבור בבתי המשפט ודרך ההיגיון בלב משכיל -<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בפסק-דין מיום 22 במאי 1991, - בתיק ביהמ"ש העליון בג"ץ 305/89 - שמחה ניר, עו"ד נ' בית משפט השלום (תעבורה) למחוז חיפה ולשכת עורכי הדין בישראל, - אומר שופט בשם גבריאל בך:<br />
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
"אם יאמר עורך הדין, כי בדעתו לערוך הקלטה, שכן מצפה הוא, על סמך ניסיון העבר, לאי-דיוקים בניהול הפרוטוקול, וכי רוצה הוא להכין מראש ראיה, שבעזרתה יוכל לתקוף את מהימנות הפרוטוקול, אזי ניתן לראות בכך התנהגות בלתי מנומסת מצד עורך הדין ואף משום התגרות בבית המשפט, ובנסיבות כאלה אין לראות פגם באי-מתן היתר".<span style="font-size: xx-small;"> (להקלטת הדיון, ז.א.)</span></div>
</blockquote>
<div>
<div style="text-align: justify;">
(סעיף 5 בדבריו שם)</div>
</div>
</div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-58771085583312804732012-09-15T12:31:00.005+03:002020-08-24T19:19:56.877+03:00עוד אי-אילו נקודות לענין פרשת אלשיך, לעניות דעתי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
דבר מוזר העולה על הדעת בַּעִנְיָן הוא השאלה כיצד לא חזתה אלשיך את הבאות.<br />
<br />
מן הסתם היה עליה להניח כי יתגלה השינוי (הזיוף) וכי לא ניתן יהיה לעבר על כך "<span face="" style="font-family: "times", "times new roman", serif;">לסדר היום</span>".<br />
<br />
קימת מוזרות מסוימת לענין זה, בפרט לאור העובדה שכיהנה בתפקידה זמן לא-מועט קודם לכן, ורחוקה היא מלהמצא טירונית במערכת המשפטית.<br />
<br />
- שאצביע עליו לענין זה הוא כי נטען ע"י אלשיך כי הושג הפרוטוקול ע"י עוה"ד ארגז "בְּדֶרֶך לֹא דֶּרֶך".<br />
<br />
- אין בכונתי להגן על עוה"ד ארגז לענין זה, ואינו זקוק להגנתי; - לא בכך הענין.<br />
<br />
אלא <u>ש<b>ניתן ללמד מדבריה של אלשיך</b></u> כי <b>לא חזתה</b> כי יכיר עוה"ד ארגז את הפרוטוקול כהוויתו-<u>טרם-לעריכתו-מחדש-על-ידה</u>.<br />
<br />
- אין נפקא מינה באם השיג את הפרוטוקול ב-"דרך לא דרך", - וממילא אינו נחשד. אלא שבהיר כי הופתעה השופטת (- "כבוד", - רחמנא ליצלן, - אמת ויציב) מן העובדה כי השיגו והכירו; - <u>ומכאן התבטאותה הנזכרת לעיל</u>. (- <span style="color: #282828;">בהיר אף כי לא הטריחה עצמה לבירור מניח את הדעת באשר לאמינות דבריה-היא</span>, - <span style="color: #282828;">אלא שנקודה זו אינה נחוצה כאן לענין</span>)<br />
<br />
- ניתן כמובן לטעון כי ממילא מובן כי לא ידעה ולא הניחה כי מכיר מי את הדברים שקדם לעבודות הבניה (גם אם שלא ע"פ תכנית מהנדס בר-סמכא, - כמסתבר) שערכה, שאילולא כן לא היתה עושה להגשת התלונה בצירוף הפרוטוקול המזויף העשוי אף להפלילה. - נכון. - אבל אף על פי כן נראה שיש בהתבטאותה שבשוגג כאמור כדי לשפוך אור על הלך הנפש שמתוכו ובו עסקה במלאכה כשעה - (ע"פ נתוני-הנהלת-בתי-המשפט שנמסרו אם אינני טועה לנציב) זמן ממושך למדי, - במהלכו תקנה את הפרוטוקול כשנסתבר לאחר מכן, - כשמודיעינו המחשב כאמור, וגם אותו הלך נפש בו מסרה את הדברים להנהלת-בתי-המשפט ע"מ שתוגש תלונה כנגד עוה"ד ארגז.<br />
<br />
ועשוי הלך-נפש זה גם ללמד - את החפץ ללמד, - בדבר חומרת המעשה וטוהר (או שמא יש לומר טומאת) החשיבה הנוגעת בדבר.<br />
<br />
נקודה נוספת:<br />
<br />
- אם נניח כי נתקיימה ההבנה כשנטענה בין גרוניס לבין אלשיך, - הבנה אשר הוכחשה ושבה והוכחשה ע"י דוֹבְרוּת-בתי-המשפט, - <span style="color: #262626;">(</span><span style="color: #555555;">אם כי בהיות ההבנה כזאת-חשאית</span><span style="color: #262626;">, - </span><span style="color: #555555;">מנין אמורה דוברות-בתי-המשפט הלכה-למעשה לדעת אודות קיומה מכל מקום</span><span style="color: #262626;">? - </span><span style="color: #555555;">רוצה לומר כי </span><u><i><b><span style="color: #4b4b4b;">אין ההכחשה אלא כזאת-של-גרוניס</span></b></i></u><span style="color: #262626;">, - </span><span style="color: #555555;">שכן מבלעדיו </span><i><u><span style="color: #4c4c4c;">אין הנהלת-בתי המשפט עשויה או מסוגלת לדעת </span><b><span style="color: #4b4b4b;">באם-נתקיימה אם לאו</span></b></u></i><span style="color: #262626;">.)</span> ואם בד-בבד ניתן דעתנו על מכתבו הידוע של גרוניס אל שר המשפטים, - אף כאן עולה תמיהה המתבקשת בעיניו של כותב הדברים דכאן: - אם אמנם הגיע הנשיא להבנה עם השופטת בדבר התפטרותה, - <i>ומן הסתם כמובן <b>שלא</b> בשל רצונה העז היא לעשות לניקוי מצפונה ולתת את הדין לאחר שנתפסה בקלקלתה</i>, - הרי שעולה כי סבר זה כי אינה צריכה להמשיך בתפקידה. - מאידך, - ממכתבו עולה כמובן ההיפך. - אם סבר כי נכון או ניתן שתמשיך בתפקידה, - משום מה הגיע עמה להבנה האמורה, - אשר ודאי לא שמחה בה, - ואין ספק כי נדרש גרוניס ללחץ בנידון? - ואם סבר כי לא יתכן שתמשיך לכהן בתפקידה השיפוטי, - כיצד זה כתב את מכתבו הידוע אל השר?<br />
<br />
<u>אין להחמיץ</u>: - העולה ממכתבו <u>אינו תכנו המילולי בלבד</u>, - העולה ממכתבו הינו כי אין מקום לנקט כנגד נושא-תפקיד כשל אלשיך בנסיבות הנתונות והידועות אף אחת מבין [שתי] הפעולות האפשריות הידועות, הניתנות לסמכותם של נשיא-ביהמ"ש-העליון והשר הממונה כידוע על התחום המשפטי.<br />
<br />
אין ספק כי הסכם חשאי כאמור הינו פסול לכשעצמו, - ובמסגרת המערכת המשפטית נראה כי חמורים הדברים פי כמה, - שם התואר היחיד העולה בדעתי אישית הוא '<i>מסריח</i>'. - אלא שאפילו נהג נשיא-ביהמ"ש-העליון כאמור וחטא בדבר, - הרי שהוסיף על כך במכתבו שנעשה לו פומבי (שעה שההסכם, - אם נתקיים - שמר עדיין בהצלחה כידוע על חשאיותו) בהצגת-דברים-כנזכר-מקדם-בפיסקה-האחרונה בפני השר, שאינה הולמת - כמסתבר - את ראייתו הכנה והאמיתית הלכה למעשה, - וחמור מכך, - הטעה את הציבור לעניין זה - ונראה שלא בשוגג. (אם גם בהיר כי שלא במלוא המודעות לנאמר כאן)<br />
<br />
- בנוסף - אם ניתן דעתנו על תכליתה של "הבנה" כאמורה מלכתחילה, - הרי שמטרתה אינה אלא הטעיה ונסיון לאפשר הצגת מצג-שוא, אם לא שקר ממש, - כאילו אין דבר בין פרישתה של אלשיך לבין הפרשה הידועה.<br />
<br />
אולי בנוסף להפגנת כח מתוך מטרה לשמור על כבודה - המפוקפק ביותר, - לעניין יכלתה לשרד עוד אי-אילו חדשים במערכת בניגוד למצב התקין אשר ניתן להניח שישרר במקרים מעין אילו.<br />
<br />
<br />
- רציתי להוסיף עוד אי אילו נקודות קטנות, אבל זה פשוט לא הולך. (- היום)<br />
<br />
אז אני מעלה את הפוסט ככה, ואח"כ אם יתאפשר לי אאעדכן ואוסיף.<br />
<br />
בכ"א זה העיקר.</div>--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6621625838518751387.post-56134620202717192422012-09-06T12:00:00.000+03:002016-04-11T15:02:59.496+03:00על פרשת אלשיך<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div dir="ltr" style="text-align: left;">
<span style="font-family: "times" , "times new roman" , serif; font-size: x-large;">- All animals are equal, but the the judicial animals are more equal than others.</span></div>
</div>
--- --- ---http://www.blogger.com/profile/14034846492567399399noreply@blogger.com0