דבר מוזר העולה על הדעת בַּעִנְיָן הוא השאלה כיצד לא חזתה אלשיך את הבאות.
מן הסתם היה עליה להניח כי יתגלה השינוי (הזיוף) וכי לא ניתן יהיה לעבר על כך "לסדר היום".
קימת מוזרות מסוימת לענין זה, בפרט לאור העובדה שכיהנה בתפקידה זמן לא-מועט קודם לכן, ורחוקה היא מלהמצא טירונית במערכת המשפטית.
- שאצביע עליו לענין זה הוא כי נטען ע"י אלשיך כי הושג הפרוטוקול ע"י עוה"ד ארגז "בְּדֶרֶך לֹא דֶּרֶך".
- אין בכונתי להגן על עוה"ד ארגז לענין זה, ואינו זקוק להגנתי; - לא בכך הענין.
אלא שניתן ללמד מדבריה של אלשיך כי לא חזתה כי יכיר עוה"ד ארגז את הפרוטוקול כהוויתו-טרם-לעריכתו-מחדש-על-ידה.
- אין נפקא מינה באם השיג את הפרוטוקול ב-"דרך לא דרך", - וממילא אינו נחשד. אלא שבהיר כי הופתעה השופטת (- "כבוד", - רחמנא ליצלן, - אמת ויציב) מן העובדה כי השיגו והכירו; - ומכאן התבטאותה הנזכרת לעיל. (- בהיר אף כי לא הטריחה עצמה לבירור מניח את הדעת באשר לאמינות דבריה-היא, - אלא שנקודה זו אינה נחוצה כאן לענין)
- ניתן כמובן לטעון כי ממילא מובן כי לא ידעה ולא הניחה כי מכיר מי את הדברים שקדם לעבודות הבניה (גם אם שלא ע"פ תכנית מהנדס בר-סמכא, - כמסתבר) שערכה, שאילולא כן לא היתה עושה להגשת התלונה בצירוף הפרוטוקול המזויף העשוי אף להפלילה. - נכון. - אבל אף על פי כן נראה שיש בהתבטאותה שבשוגג כאמור כדי לשפוך אור על הלך הנפש שמתוכו ובו עסקה במלאכה כשעה - (ע"פ נתוני-הנהלת-בתי-המשפט שנמסרו אם אינני טועה לנציב) זמן ממושך למדי, - במהלכו תקנה את הפרוטוקול כשנסתבר לאחר מכן, - כשמודיעינו המחשב כאמור, וגם אותו הלך נפש בו מסרה את הדברים להנהלת-בתי-המשפט ע"מ שתוגש תלונה כנגד עוה"ד ארגז.
ועשוי הלך-נפש זה גם ללמד - את החפץ ללמד, - בדבר חומרת המעשה וטוהר (או שמא יש לומר טומאת) החשיבה הנוגעת בדבר.
נקודה נוספת:
- אם נניח כי נתקיימה ההבנה כשנטענה בין גרוניס לבין אלשיך, - הבנה אשר הוכחשה ושבה והוכחשה ע"י דוֹבְרוּת-בתי-המשפט, - (אם כי בהיות ההבנה כזאת-חשאית, - מנין אמורה דוברות-בתי-המשפט הלכה-למעשה לדעת אודות קיומה מכל מקום? - רוצה לומר כי אין ההכחשה אלא כזאת-של-גרוניס, - שכן מבלעדיו אין הנהלת-בתי המשפט עשויה או מסוגלת לדעת באם-נתקיימה אם לאו.) ואם בד-בבד ניתן דעתנו על מכתבו הידוע של גרוניס אל שר המשפטים, - אף כאן עולה תמיהה המתבקשת בעיניו של כותב הדברים דכאן: - אם אמנם הגיע הנשיא להבנה עם השופטת בדבר התפטרותה, - ומן הסתם כמובן שלא בשל רצונה העז היא לעשות לניקוי מצפונה ולתת את הדין לאחר שנתפסה בקלקלתה, - הרי שעולה כי סבר זה כי אינה צריכה להמשיך בתפקידה. - מאידך, - ממכתבו עולה כמובן ההיפך. - אם סבר כי נכון או ניתן שתמשיך בתפקידה, - משום מה הגיע עמה להבנה האמורה, - אשר ודאי לא שמחה בה, - ואין ספק כי נדרש גרוניס ללחץ בנידון? - ואם סבר כי לא יתכן שתמשיך לכהן בתפקידה השיפוטי, - כיצד זה כתב את מכתבו הידוע אל השר?
אין להחמיץ: - העולה ממכתבו אינו תכנו המילולי בלבד, - העולה ממכתבו הינו כי אין מקום לנקט כנגד נושא-תפקיד כשל אלשיך בנסיבות הנתונות והידועות אף אחת מבין [שתי] הפעולות האפשריות הידועות, הניתנות לסמכותם של נשיא-ביהמ"ש-העליון והשר הממונה כידוע על התחום המשפטי.
אין ספק כי הסכם חשאי כאמור הינו פסול לכשעצמו, - ובמסגרת המערכת המשפטית נראה כי חמורים הדברים פי כמה, - שם התואר היחיד העולה בדעתי אישית הוא 'מסריח'. - אלא שאפילו נהג נשיא-ביהמ"ש-העליון כאמור וחטא בדבר, - הרי שהוסיף על כך במכתבו שנעשה לו פומבי (שעה שההסכם, - אם נתקיים - שמר עדיין בהצלחה כידוע על חשאיותו) בהצגת-דברים-כנזכר-מקדם-בפיסקה-האחרונה בפני השר, שאינה הולמת - כמסתבר - את ראייתו הכנה והאמיתית הלכה למעשה, - וחמור מכך, - הטעה את הציבור לעניין זה - ונראה שלא בשוגג. (אם גם בהיר כי שלא במלוא המודעות לנאמר כאן)
- בנוסף - אם ניתן דעתנו על תכליתה של "הבנה" כאמורה מלכתחילה, - הרי שמטרתה אינה אלא הטעיה ונסיון לאפשר הצגת מצג-שוא, אם לא שקר ממש, - כאילו אין דבר בין פרישתה של אלשיך לבין הפרשה הידועה.
אולי בנוסף להפגנת כח מתוך מטרה לשמור על כבודה - המפוקפק ביותר, - לעניין יכלתה לשרד עוד אי-אילו חדשים במערכת בניגוד למצב התקין אשר ניתן להניח שישרר במקרים מעין אילו.
- רציתי להוסיף עוד אי אילו נקודות קטנות, אבל זה פשוט לא הולך. (- היום)
אז אני מעלה את הפוסט ככה, ואח"כ אם יתאפשר לי אאעדכן ואוסיף.
בכ"א זה העיקר.
מן הסתם היה עליה להניח כי יתגלה השינוי (הזיוף) וכי לא ניתן יהיה לעבר על כך "לסדר היום".
קימת מוזרות מסוימת לענין זה, בפרט לאור העובדה שכיהנה בתפקידה זמן לא-מועט קודם לכן, ורחוקה היא מלהמצא טירונית במערכת המשפטית.
- שאצביע עליו לענין זה הוא כי נטען ע"י אלשיך כי הושג הפרוטוקול ע"י עוה"ד ארגז "בְּדֶרֶך לֹא דֶּרֶך".
- אין בכונתי להגן על עוה"ד ארגז לענין זה, ואינו זקוק להגנתי; - לא בכך הענין.
אלא שניתן ללמד מדבריה של אלשיך כי לא חזתה כי יכיר עוה"ד ארגז את הפרוטוקול כהוויתו-טרם-לעריכתו-מחדש-על-ידה.
- אין נפקא מינה באם השיג את הפרוטוקול ב-"דרך לא דרך", - וממילא אינו נחשד. אלא שבהיר כי הופתעה השופטת (- "כבוד", - רחמנא ליצלן, - אמת ויציב) מן העובדה כי השיגו והכירו; - ומכאן התבטאותה הנזכרת לעיל. (- בהיר אף כי לא הטריחה עצמה לבירור מניח את הדעת באשר לאמינות דבריה-היא, - אלא שנקודה זו אינה נחוצה כאן לענין)
- ניתן כמובן לטעון כי ממילא מובן כי לא ידעה ולא הניחה כי מכיר מי את הדברים שקדם לעבודות הבניה (גם אם שלא ע"פ תכנית מהנדס בר-סמכא, - כמסתבר) שערכה, שאילולא כן לא היתה עושה להגשת התלונה בצירוף הפרוטוקול המזויף העשוי אף להפלילה. - נכון. - אבל אף על פי כן נראה שיש בהתבטאותה שבשוגג כאמור כדי לשפוך אור על הלך הנפש שמתוכו ובו עסקה במלאכה כשעה - (ע"פ נתוני-הנהלת-בתי-המשפט שנמסרו אם אינני טועה לנציב) זמן ממושך למדי, - במהלכו תקנה את הפרוטוקול כשנסתבר לאחר מכן, - כשמודיעינו המחשב כאמור, וגם אותו הלך נפש בו מסרה את הדברים להנהלת-בתי-המשפט ע"מ שתוגש תלונה כנגד עוה"ד ארגז.
ועשוי הלך-נפש זה גם ללמד - את החפץ ללמד, - בדבר חומרת המעשה וטוהר (או שמא יש לומר טומאת) החשיבה הנוגעת בדבר.
נקודה נוספת:
- אם נניח כי נתקיימה ההבנה כשנטענה בין גרוניס לבין אלשיך, - הבנה אשר הוכחשה ושבה והוכחשה ע"י דוֹבְרוּת-בתי-המשפט, - (אם כי בהיות ההבנה כזאת-חשאית, - מנין אמורה דוברות-בתי-המשפט הלכה-למעשה לדעת אודות קיומה מכל מקום? - רוצה לומר כי אין ההכחשה אלא כזאת-של-גרוניס, - שכן מבלעדיו אין הנהלת-בתי המשפט עשויה או מסוגלת לדעת באם-נתקיימה אם לאו.) ואם בד-בבד ניתן דעתנו על מכתבו הידוע של גרוניס אל שר המשפטים, - אף כאן עולה תמיהה המתבקשת בעיניו של כותב הדברים דכאן: - אם אמנם הגיע הנשיא להבנה עם השופטת בדבר התפטרותה, - ומן הסתם כמובן שלא בשל רצונה העז היא לעשות לניקוי מצפונה ולתת את הדין לאחר שנתפסה בקלקלתה, - הרי שעולה כי סבר זה כי אינה צריכה להמשיך בתפקידה. - מאידך, - ממכתבו עולה כמובן ההיפך. - אם סבר כי נכון או ניתן שתמשיך בתפקידה, - משום מה הגיע עמה להבנה האמורה, - אשר ודאי לא שמחה בה, - ואין ספק כי נדרש גרוניס ללחץ בנידון? - ואם סבר כי לא יתכן שתמשיך לכהן בתפקידה השיפוטי, - כיצד זה כתב את מכתבו הידוע אל השר?
אין להחמיץ: - העולה ממכתבו אינו תכנו המילולי בלבד, - העולה ממכתבו הינו כי אין מקום לנקט כנגד נושא-תפקיד כשל אלשיך בנסיבות הנתונות והידועות אף אחת מבין [שתי] הפעולות האפשריות הידועות, הניתנות לסמכותם של נשיא-ביהמ"ש-העליון והשר הממונה כידוע על התחום המשפטי.
אין ספק כי הסכם חשאי כאמור הינו פסול לכשעצמו, - ובמסגרת המערכת המשפטית נראה כי חמורים הדברים פי כמה, - שם התואר היחיד העולה בדעתי אישית הוא 'מסריח'. - אלא שאפילו נהג נשיא-ביהמ"ש-העליון כאמור וחטא בדבר, - הרי שהוסיף על כך במכתבו שנעשה לו פומבי (שעה שההסכם, - אם נתקיים - שמר עדיין בהצלחה כידוע על חשאיותו) בהצגת-דברים-כנזכר-מקדם-בפיסקה-האחרונה בפני השר, שאינה הולמת - כמסתבר - את ראייתו הכנה והאמיתית הלכה למעשה, - וחמור מכך, - הטעה את הציבור לעניין זה - ונראה שלא בשוגג. (אם גם בהיר כי שלא במלוא המודעות לנאמר כאן)
- בנוסף - אם ניתן דעתנו על תכליתה של "הבנה" כאמורה מלכתחילה, - הרי שמטרתה אינה אלא הטעיה ונסיון לאפשר הצגת מצג-שוא, אם לא שקר ממש, - כאילו אין דבר בין פרישתה של אלשיך לבין הפרשה הידועה.
אולי בנוסף להפגנת כח מתוך מטרה לשמור על כבודה - המפוקפק ביותר, - לעניין יכלתה לשרד עוד אי-אילו חדשים במערכת בניגוד למצב התקין אשר ניתן להניח שישרר במקרים מעין אילו.
- רציתי להוסיף עוד אי אילו נקודות קטנות, אבל זה פשוט לא הולך. (- היום)
אז אני מעלה את הפוסט ככה, ואח"כ אם יתאפשר לי אאעדכן ואוסיף.
בכ"א זה העיקר.
No comments:
Post a Comment