בפוסט הקודם הגדרתי את דבורה ברלינר (שהיתה נשיאת ביהמ"ש המחוזי) כמושחתת ומפני שרבים עשויים לחשב שמדובר באמירה לא מבוססת, אולי אפילו סתמית, - החלטתי להביא כאן את הדברים הבאים כדי לבסס את העובדה ולהבהיר שזה לא המצב.
- נכון שברשת יש שכותבים דברים לא בדרך הכי אחראית. ולכן הצרך בפוסט הזה.
הגשתי פעם ערעור לבית המשפט המחוזי, ברלינר ישבה שם כאם-בית-הדין. הודעת הערעור היתה מאד ארוכה, - 116 עמודים, והיו שם התבטאויות לאו דווקא מקובלות במערכת המשפטית, - זה נכון, אחת מהן מצוטטת בפוסט הקודם. ברלינר החליטה שאצטרך להגיש הודעת ערעור מחדש, - בלי הביטויים שע"פ החלטתה היו אסורים, - ושלא תעלה על 10 עמודים, - מה שכמובן בלתי אפשרי. (לביהמ"ש (השלום) בערכאה הקודמת היו הרבה מאד טעויות)
- הדיון שבו היא החליטה את זה היה ב-20 ביוני, והיא החליטה שהערעור ידחה אם לא אגיש הודעה כזאת עד ה-15 ביולי. - ב-12 ביולי הגשתי בקשה לביטול ההחלטה שקבעה שאני צריך להגיש את ההודעה מחדש. - שיהיה ברור, - היא ושני שותפיה להרכב (ג'ורג קרא ומרים סוקולוב) היו מאד שמחים לדחות את הבקשה. אבל החלטה לא נתקבלה. - בוששה לבוא. אז אחרי זמן באותו מצב הגישה התובעת בתיק בקשה לדחיית הערעור, בגלל שלפי ההחלטה המקורית אם אני לא מגיש הודעה מתוקנת עד ה-15 ביולי הערעור צריך להדחות. - ברלינר העבירה את הבקשה לתגובה שלי, - ואני כתבתי בתגובה שאני עדיין ממתין להחלטה בבקשה שלי.
- אז ברלינר כתבה שכל הבקשות יִדּוֹנוּ בדיון הבא. הדיון הבא היה קבוע ל-3 בספטמבר. - ז.א. שאז היא אמורה לקבל את ההחלטות בעניינים האלה. קצת לפני זה הגשתי עוד בקשה להקלטת הדיון הזה. אני לא רוצה להאריך כאן אבל ע"פ החוק (סעיף 68ב (א) לחוק בתי המשפט) היא חייבת לקבל את הבקשה אם אין סיבות מיוחדות שלא לקבל אותה. סיבות כאלה לא היו. - מכיון שהיא לא רצתה לקבל את הבקשה, - אבל לא יכלה לדחות אותה ע"פ החוק, - היא קבעה שגם הבקשה הזאת תִּדּוֹן בדיון עצמו, מה שכמובן לא תקין כי אז בכל מקרה לפחות החלק של הדיון שעוסק בהחלטה בעניין ההקלטה לא יוקלט. - אבל אח"כ גם בתחילת הדיון היא לא הסכימה לדון בבקשה ולא רצתה לקבל החלטה בעניינה: - היא טענה ש-"אין דיון", - (- !!!) ז.א. בזמן הדיון עצמו, - ולכן כביכול - ע"פ טענתה, - היא לא צריכה לדון בבקשה. - תאמינו או לא. - זה גם מופיע בפרוטוקול.
- "אין דיון", - ז.א. בגלל שלא הגשתי את ההודעה המתוקנת עד ל-15 ביולי. היא כמובן התעלמה גם מהבקשה שהיא בעצמה החליטה שתדון בה בדיון הזה לעניין ביטול ההחלטה שקובעת שצריך להגיש את ההודעה הזאת עד ל-15 ביולי. - אני הלכתי משם, לא הייתי מוכן להשאר באולם בכלל כשהיא לא מקבלת החלטה לגבי ההקלטה וכאשר כל מה שקורה שם לא מוקלט.
- אבל כל זה, כל מה שעד כאן, - זה רק ההקדמה, - זה רק בשביל להביא את הדבר הבא: -
- אח"כ, מאוחר יותר, אחרי חמש שנים בערך, - הגשתי ערעור אחר, בעניין אחר, שמסיבה כלשהיא הסיפור דלעיל עמד שם באיזה אפן ברקע הדברים. - גם הערעור הזה התגלגל אל ברלינר. - (ואני חושד שלא במקרה, אבל זה לא שייך לכאן) בקשתי שתפסל את עצמה, - מכיון שלא יתכן שהיא תהיה זו שתחליט אם ההתנהלות שלה שמתוארת בסיפור הראשון לגיטימית או לא, - קבילה או לא, - "תקינה" בלשון משפטית. - ההחלטה הייתה - "מטעמי יומן בית המשפט, התיק יועבר לכב' השופט נויטל, סג"נ לקביעה". תחליטו אתם, - נוכלת או לא נוכלת. - זה גם אסור ע"פ חוק, (סעיף 77א (ב) לחוק הנזכר מקדם) היא חייבת לקבל החלטה בבקשת-הפסלות ולא יכולה להתחמק ממנה, - הגשתי בקשה לביטול ההחלטה הזאת (שמצוטטת כאן) ואני לא יודע מה קרה אח"כ - ההחלטה לא הגיעה אלי מביהמ"ש, - אבל בכל מקרה, - בלי קשר לזה, - תחליטו אתם, - כאמור: - מושחתת או לא.
- נכון שברשת יש שכותבים דברים לא בדרך הכי אחראית. ולכן הצרך בפוסט הזה.
הגשתי פעם ערעור לבית המשפט המחוזי, ברלינר ישבה שם כאם-בית-הדין. הודעת הערעור היתה מאד ארוכה, - 116 עמודים, והיו שם התבטאויות לאו דווקא מקובלות במערכת המשפטית, - זה נכון, אחת מהן מצוטטת בפוסט הקודם. ברלינר החליטה שאצטרך להגיש הודעת ערעור מחדש, - בלי הביטויים שע"פ החלטתה היו אסורים, - ושלא תעלה על 10 עמודים, - מה שכמובן בלתי אפשרי. (לביהמ"ש (השלום) בערכאה הקודמת היו הרבה מאד טעויות)
- הדיון שבו היא החליטה את זה היה ב-20 ביוני, והיא החליטה שהערעור ידחה אם לא אגיש הודעה כזאת עד ה-15 ביולי. - ב-12 ביולי הגשתי בקשה לביטול ההחלטה שקבעה שאני צריך להגיש את ההודעה מחדש. - שיהיה ברור, - היא ושני שותפיה להרכב (ג'ורג קרא ומרים סוקולוב) היו מאד שמחים לדחות את הבקשה. אבל החלטה לא נתקבלה. - בוששה לבוא. אז אחרי זמן באותו מצב הגישה התובעת בתיק בקשה לדחיית הערעור, בגלל שלפי ההחלטה המקורית אם אני לא מגיש הודעה מתוקנת עד ה-15 ביולי הערעור צריך להדחות. - ברלינר העבירה את הבקשה לתגובה שלי, - ואני כתבתי בתגובה שאני עדיין ממתין להחלטה בבקשה שלי.
- אז ברלינר כתבה שכל הבקשות יִדּוֹנוּ בדיון הבא. הדיון הבא היה קבוע ל-3 בספטמבר. - ז.א. שאז היא אמורה לקבל את ההחלטות בעניינים האלה. קצת לפני זה הגשתי עוד בקשה להקלטת הדיון הזה. אני לא רוצה להאריך כאן אבל ע"פ החוק (סעיף 68ב (א) לחוק בתי המשפט) היא חייבת לקבל את הבקשה אם אין סיבות מיוחדות שלא לקבל אותה. סיבות כאלה לא היו. - מכיון שהיא לא רצתה לקבל את הבקשה, - אבל לא יכלה לדחות אותה ע"פ החוק, - היא קבעה שגם הבקשה הזאת תִּדּוֹן בדיון עצמו, מה שכמובן לא תקין כי אז בכל מקרה לפחות החלק של הדיון שעוסק בהחלטה בעניין ההקלטה לא יוקלט. - אבל אח"כ גם בתחילת הדיון היא לא הסכימה לדון בבקשה ולא רצתה לקבל החלטה בעניינה: - היא טענה ש-"אין דיון", - (- !!!) ז.א. בזמן הדיון עצמו, - ולכן כביכול - ע"פ טענתה, - היא לא צריכה לדון בבקשה. - תאמינו או לא. - זה גם מופיע בפרוטוקול.
- "אין דיון", - ז.א. בגלל שלא הגשתי את ההודעה המתוקנת עד ל-15 ביולי. היא כמובן התעלמה גם מהבקשה שהיא בעצמה החליטה שתדון בה בדיון הזה לעניין ביטול ההחלטה שקובעת שצריך להגיש את ההודעה הזאת עד ל-15 ביולי. - אני הלכתי משם, לא הייתי מוכן להשאר באולם בכלל כשהיא לא מקבלת החלטה לגבי ההקלטה וכאשר כל מה שקורה שם לא מוקלט.
- אבל כל זה, כל מה שעד כאן, - זה רק ההקדמה, - זה רק בשביל להביא את הדבר הבא: -
- אח"כ, מאוחר יותר, אחרי חמש שנים בערך, - הגשתי ערעור אחר, בעניין אחר, שמסיבה כלשהיא הסיפור דלעיל עמד שם באיזה אפן ברקע הדברים. - גם הערעור הזה התגלגל אל ברלינר. - (ואני חושד שלא במקרה, אבל זה לא שייך לכאן) בקשתי שתפסל את עצמה, - מכיון שלא יתכן שהיא תהיה זו שתחליט אם ההתנהלות שלה שמתוארת בסיפור הראשון לגיטימית או לא, - קבילה או לא, - "תקינה" בלשון משפטית. - ההחלטה הייתה - "מטעמי יומן בית המשפט, התיק יועבר לכב' השופט נויטל, סג"נ לקביעה". תחליטו אתם, - נוכלת או לא נוכלת. - זה גם אסור ע"פ חוק, (סעיף 77א (ב) לחוק הנזכר מקדם) היא חייבת לקבל החלטה בבקשת-הפסלות ולא יכולה להתחמק ממנה, - הגשתי בקשה לביטול ההחלטה הזאת (שמצוטטת כאן) ואני לא יודע מה קרה אח"כ - ההחלטה לא הגיעה אלי מביהמ"ש, - אבל בכל מקרה, - בלי קשר לזה, - תחליטו אתם, - כאמור: - מושחתת או לא.
No comments:
Post a Comment